צמד המילים ביסטרו שכונתי מבטיח טובות: בדמיון עולה מיד מקום קטן ואינטימי, עם מלצרים שאתה פונה אליהם בשמם הפרטי ותפריט קבוע עם מנות מוכרות.
פטלינה, הנמצא במרכז מסחרי קטן בצהלה, הוא מקום דו פרצופי, ודווקא במובן החיובי של הביטוי. בשעות הבוקר הוא מתפקד היטב כבית קפה מקומי עם ארוחות בוקר מושקעות הכוללות לחמים טריים, סלטים, כריכים, גבינות וקפה מכל הסוגים. אחרי רדת החשכה התפריט מתחלף והמקום משנה את ייעודו ומבקש להפוך למסעדה לכל דבר ועניין, עם מנות בשריות, יינות וקינוחים.
עד כמה המעבר הזה מוצלח? במקומות אחרים בעיר — הדוגמה הטובה ביותר היא כמובן הבראסרי — הוא עובד היטב, בתנאי שהמטבח ערוך לכך.
לפטלינה הגענו בשעת ערב מוקדמת. המקום לא גדול, אבל מזמין מאוד ומואר בסגנון היאפי הביתי. עיון קצר בתפריט הערב גילה מבחר מוגבל למדי של מנות ראשונות ועיקריות. חשקנו בגרבלקס, אבל זה היה חסר. אז בחרנו במנת חציל קלוי המוגש בלבנה עיזים אורגנית, עם עגבניות מיובשות ושמן זית, ובמנה שנייה של נקניקיות מרגז, עם סלט ירקות וטחינה.
שתי המנות לא איחרו להגיע: החציל היה בסדר, ולא יותר. דווקא הלבנה מחלב עיזים התגלתה כקצת פחות טעימה מאחותה על בסיס יוגורט מחלב בקר, משום
שהיא חסרה את החמצמצות המאפיינת.
המרגז היא נקניקייה צפון אפריקאית עצבנית. המרוקאים מכינים אותה מבשר כבש ובקר, והטוניסאים מחלקים פנימיים הנטחנים עם עריסה ואניס ונדחסים למעי כבש שנשטף היטב. כאן הוגשו לנו שתיים פושרות וחיוורות, עם סלט קטן וסתמי וטחינה דלילה. אם המנה הזאת עוררה אצלי משהו, הרי שהיה זה בעיקר געגוע לחוויית מרגז אותנטית, בגרסת המנגל בחצר, עם פיתה לוהטת וטחינה שהוכנה עם הרבה שום, מלח ולימון.
העיקריות העמיקו את האכזבה: ניוקי תוצרת בית עם פטריות ברוטב פרמזן ויין לבן עברו את הרף בצליעה — בעיקר בזכות הרוטב שהמטבח השקיע בו כמות לא מבוטלת של פרמזן — כנראה מאיכות טובה. בכל אופן, אין שום הצדקה לתמחר מנה (לא בשרית!) שכזאת ב־63 שקל.
מבין שאר האפשרויות בתפריט חשקנו דווקא בכבדי עוף ביין עם תאנים. אבל משהוברר לנו שמדובר במנה מתוקה ויתרנו עליה. או אז עשינו את הלא ייאמן ובחרנו במנת קבבוני טלה, שהוגשה עם שעועית, אורז ועדשים שחורות וטחינה ירוקה.
למרות שבשלב הזה היינו כמעט הזוג היחיד בפטלינה, אוכל לומר בביטחון שקיבלתי מנות טובות יותר גם באולמי שמחות, כשהייתי אחד ממאות סועדים: הקציצות היו קטנות, אפורות ויבשות עד התפוררות — כאילו מישהו ניסה לשבור באמצעותן את שיא מינימום השומן. האורז הלבן היה נטול טעם ואופי, וכמה תרמילי שעועית ירוקה שהורתחו למוות שכבו בשולי הצלחת וחישבו את קיצם לאחור.
קינחנו בעוגת גבינה אפויה, שגם הייתה לא מתוקה באופן כמעט מוגזם. וכך — על ארוחה מאוד מאוד מאכזבת שילמנו 330 שקל כולל שירות, מתוכם כמעט 80 על שלוש כוסות יין לבן צ'יליאני כלשהו (הייתי חייב להטביע במשהו את צערי) וכוס למברוסקו.
- פטלינה, עיר שמש 73. טל': 6483221
