המקום: ישראל. ת"א. אוניברסיטת ת"א. מקסיקו.
זמן: שעת בוקר מוקדמת מדי בשבילי, מאוחרת מדי בשביל להתלבט אם להבריז משיעור אנגלית או לא. להבריז משיעור אנגלית, או לא להבריז משיעור אנגלית – זאת השאלה.
לא הברזתי. אבל כן קיבלתי דו"ח. 250 שקל. על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורי. כאילו שיש מישהו שהוא באמת פרטי.
אפילו במקסיקו אין שום דבר פרטי. לראיה, כל הבחורות לא לובשות חזיה, וכל הבחורים לא שמים לב לזה. מאוד ציבורי.
בחיים לא חשבתי שאהפוך כה
פדנטית כלפי סטייל של סטודנטיות; אבל אי אפשר להתעלם: כל בוקר אני מגיעה ללימודים באיחור אחרי שכמעט לא התעוררתי, ואף על פי כן – עם לוק מתוקתק.
הבוקר נעלתי נעליים לבנות עם שרוכים בסגנון רטרו שרכשתי ב- 30 שקל ביפו. ג'ינס סקיני used בהיר, שרכשתי בטופ-שופ (שאגב יש שם סייל רצחני. רק אתמול רכשתי תיק צד קטן מנומר ושיקי). גופיה בצבע ורוד ניאון עם הדפסי אותיות בצבע שחור, שחברה הביאה לי מניו-יורק (סטייל אמריקן-אפרל, אבל במחיר הגיוני). משקפי וינג' בצבע צהוב-שקוף, שרכשתי בסידקית בבת-ים במחיר 15 שקל. וחשוב מהכל: אני בלונדינית. או כמעט בלונדינית. והלק הורוד הזוהר שלי מתקלף באופן מושלם.
אקססורי פרטי שלי: פלסטר על האצבע ביד שמאל. בצבע כתום עם עיטורי פה הדב.
מאז שהתחלתי ללמוד במקסיקו, אני קונה רק בויצו.
נשיקות,
משי
