יש הרבה שחקנים במגרש של התחבורה הציבורית. יכול להיות שיותר מדי. הראשונים הם אנחנו המשתמשים באוטובוסים. השחקן השני הוא הזכיין, כאן בירושלים לרוב זו חברת אגד. השחקן השלישי הוא העירייה. ויש גם רביעי – משרד התחבורה כמובן. וזה לא נגמר, תכירו את השחקן החמישי: העמותה לתכנון פיתוח ושימור אורבני בירושלים . צוות אב לתחבורה מרכז את הנושא בתוך העמותה. עכשיו תעברו ליד השניה – השחקן השישי – חברת סיטי פס, זכיינית הרכבת הקלה. גם לשחקן השביעי, משרד האוצר יש מה להגיד – בעל המאה הוא בעל הדעה. אפשר למנות עוד כמה שחקנים, אבל נראה לי שכדאי שנעצור פה. הנקודה הזו ברורה.
לפעמים נדמה לי ששם המשחק הוא כדורגל, ואנחנו, המשתמשים בתחבורה הציבורית הפכנו לכדור. הנה דוגמה קטנה: כמעט שמונים אחוזים מהמסלולים של קווי התחבורה הציבורית עברו שינוי בשנים האחרונות. לדעתנו זאת סיבה מספיק טובה להציב מידע בתחנות. מפה המפרטת את כל מסלולי הקווים בירושלים יכולה להיות פתרון ראוי. מסתבר שהיא לא קיימת. לאף אחד אין דבר כזה. לא לעירייה, לא לאגד, לא למשרד התחבורה, ולא לכל שאר השחקנים.
מכיוון שהעירייה אחראית על התחנות פנינו אליה וביקשנו: אנא הציבו מידע בתחנות. בעירייה הפנו אותנו לאגד. באגד שלחו אותנו למשרד התחבורה. משרד התחבורה הפנה לתוכנית אב לתחבורה. האחרונים טוענים: אנחנו רק מייעצים, אין לנו שום סמכות, הכתובת שלכם היא אגד, וחוזר חלילה.
תשובות דומות קיבלנו כשביקשנו להציע פתרונות שישפרו במקצת את המסלולים הקיימים או כשביקשנו שיתקיים הליך שיתוף ציבור אמיתי. האחריות גולגלה מגורם אחד לשני. ככה זה. הכישלון יתום.
את כל זה סיפרתי כדי לומר שזה לא מעניין אותנו. לא איכפת לי מי אחראי להכין מפה ותפקידו של מי היה לתלות אותה. לא באמת מעניין אותי מי היה צריך לעשות את שיתוף הציבור. בשבילי, הנוסע, יש רק כתובת אחת: שר התחבורה ישראל כץ.
הסתתרותו של השר הנכבד מאחורי חומות בצורות של פקידים אינה מוסיפה לו כבוד. מצב התחבורה הציבורית בעיר מעיד על כישורי הניהול והביצוע שלו, וגם על סדרי העדיפויות של כבוד השר. ובינינו – הם לא משהו. המשבר הקשה בירושלים יכול להיות עבורו הזדמנות. כבוד השר, זה הזמן לקחת אחריות, לעשות סדר בבלאגן ולהקל על הסבל של המשתמשים בתחבורה הציבורית בעיר. המידע לנוסעים יכול להיות התחנה הראשונה שלך.
* הכותב הוא ממקימי ארגון 15 דקות, שקם במטרה לשפר את התחבורה הציבורית בירושלים
