אני שומע את הקולות,
מתבונן בתמונות הנשקפות אלי מהטלוויזיה, קורא את ההסברים המלומדים, ואני מבין. גם אני, אנחנו, חניכי תנועות הנוער השמאליות של שנות החמישים, חווינו חוויה דומה, מטלטלת, עם מותו של סטלין, ולאחר שנים אחדות עם פרסום הנאום הסודי של חרושצ'וב בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות. שמש העמים כבתה, והכתמים שסירבנו לראותם נחשפו לעיני כל. השלמות האמונית נופצה לרסיסים, ואנחנו נשארנו לעמוד בתוך השברים בחיפוש נואש אחרי שלמות חדשה.
מבלי להשתייך למחנה הציונות הדתית, אני מבין, ואולי אפילו מרגיש, את הכאב המטלטל שאוחז אותם בימים אלה. זהו כאב של שבר אמונה, של שבר משמעות, של בגידת סמלים אנושיים. הרב מוטי אלון,
בהופעותיו ובסגנונו הבהיר והבוטח, היווה סמל אנושי המוכיח שאכן יש אמת אקטואלית בכתוב במקורות היהודיים. אם אדם כמו הרב מוטי מאמין בדברים עליהם הוא מדבר, אם הוא מוכן ללמוד וללמד את המקורות הרוחניים של עם ישראל - מי אנחנו, חשבו ודאי רבים מתלמידיו, שנטיל ספק, שנשאל שאלות קשות; מי אנחנו שנערער על מוסכמות שנתקדשו במשך דורי דורות על-ידי תלמידי חכמים.
אין לי ספק שרבים מהם ידעו, כמו שמנהיגינו ידעו, אבל כמוהם גם הם האמינו שמה שהם יודעים בוודאות אינה האמת. אין לי ספק שרבים מאלה הנמנים עם הציונות הדתית ידעו שהתנ"ך, כולל החלקים המקודשים ביותר שבו, נכתב על-ידי בני אדם, שבתוך הציבור הדתי חיים לא-מעט הומוסקסואלים ולסביות, שאנשי המוסר המובהקים גם הם נכשלים מדי פעם, שהעולם אינו מתנהל על-פי הכללים של שחור ולבן, קדושה וחטא. ידעו בוודאות, והאמינו שהם טועים. שמראה העיניים משקר ושהאמת נמצאת מעבר לנגלה בעיני בשר.
ובימים אלה בא עליהם המפץ הגדול. מפץ בעוצמה עצומה, כפי שבא על המאמינים האדומים באמצע שנות החמישים של המאה שעברה. יש להניח שלרבים יסתבר שמה שראו וידעו הוא אכן האמת: המורמים מעם אינם יותר מאשר בני אדם בשר ודם, האמונה מלאת סדקים והשמים אינם מלאים.
חוויית היציאה מעולם אמוני בו יש טובים ורעים, צודק וטועה, שלם ושבור - היא חוויה קשה, שיש רבים שמתקשים לעמוד בה. התבוננות בתנועה הקיבוצית, שעברה תהליך דומה של אובדן היכולת להאמין אמונה מוחלטת וחסרת ספקות בצדקת דרכה; חוויית ההיחשפות למציאותה של מנהיגות רוחנית שנתגלתה כמי שהסתירה את מה שידעה; מחוז חפץ אדום שהפך, בתודעת המאמינים לשעבר, לדיקטטורה רצחנית - כל אלה הוליכו את התנועה הקיבוצית לצעוד על שביל הבנוי מלבנים פרקטיות-פרגמטיות, לשאיפה להיות כמו כולם, אך מוצלחים יותר. "לנצח אותם, את אנשי העסקים החיצוניים - בשטחם", כפי שנהגו לחשוב רבים מהחברים שהתפכחו - ומאז כל "איזם" באשר הוא מקפיץ להם את הפיוזים החשדניים.
הציונות הדתית, תנועה רוחנית מפוארת, שרויה בימים אלה בשעה קשה. אני מקווה שתהיה זאת שעה של יציאה לדרך חדשה. ואני, שהייתי בעבר במקומות האלה, מקווה בכל לבי שאחרי השבר יבוא גם האיחוי, והקרעים יהפכו לשלם אחר, המהווה שילוב פורה של אמונה ושל ספקנות מעוררת מחשבה.
