היום יום האישה. היום שבו מדברים על כמה יותר וכמה פחות, כמה כסף וכמה אחוזים. אבל אני רוצה לנצל את היום הזה לעשות משהו אחר לגמרי.
אני רוצה להצדיע.
אני רוצה להצדיע לכל הנשים ששיחקו אותה. לאלו שכן מנהלות, ממנכ"לות ונמצאות אי שם במעלה הסולם. אני יודעת שלא היה קל להגיע לשם, ושבדרך היו לא מעט גברים, וגם כמה נשים, שלא ממש פירגנו.
אני רוצה להצדיע לכל הנשים שבחרו, אחרי הלידה, לרדת לחצי משרה, כי זה מה שהתאים להן.
ואני רוצה להצדיע גם לאלו שבחרו להישאר בבית ולגדל את הילדים. אני יודעת שזו הייתה החלטה לא קלה, ושלא פעם שמעתן מישהו אומר עליכן שאתן לא עושות כלום. מי שאמר את זה - לא מבין כלום.
אני מצדיעה לכל אישה שאי פעם נתנה לאהבה לסחוף אותה. כי זה אומר שהיה לה אומץ לפתוח את ליבה.
אני רוצה להצדיע לכל אישה שאי פעם התחתנה, ונשבעה לאהוב לעולמים. כי היא לקחה אחריות.
אני מצדיעה לאלו שהנישואין שלהן הצליחו, על הבחירה הנבונה, על החוכמה והדבקות במטרה. אני רק רוצה להזכיר שיש פה גם עניין של מזל, אז מותר להגיד טפו טפו טפו.
אני מצדיעה לאלו שזה לא הצליח להן, והן התגרשו. לאלו שידעו להגיד שלא טוב להן, והלכו. אך גם לאלו שדווקא לא רצו שהבית יתפרק, ועשו הכל כדי לשמור עליו, אך לא הצליחו. אני מצדיעה לכל הנשים שבהלך השבר הזה זכרו שמה שחשוב זה לדאוג שלילדים יהיה כמה שפחות כואב.
אני מצדיעה לכל מי שנשאה ברחמה תינוק. על זה שהיא הסכימה לקבל את הקילוגרמים העודפים, הבחילות והצרבות, אך עדיין ליטפה באהבה את הבטן התופחת ושמרה עליה מכל משמר.
אני מצדיעה לכל מי שילדה. לכל מי שילדה עם אפידורל, בלעדיו, בבית חולים, בבית או במונית בדרך. ואני עוד יותר מצדיעה לכל מי שעברה את זה, ושעשתה את זה שוב.
אני רוצה להצדיע לכל הנשים שהן אמהות חד הוריות מבחירה. אני יודעת שאתן מרגישות את כובד האחריות על כתפיכן כל יום וכל שעה, ושזו הייתה החלטה שדרשה הרבה אומץ, ושעשיתן אותה כי רק רציתן להעניק אהבה. אני גם יודעת שאתן מעניקות אותה מכל לבכן.
אני מצדיעה לכל הנשים שעוברות שבעה מדורי גיהינום בטיפולי הפריה. על הקושי הנפשי ועל הקושי הפיזי, ומאחלת לכן שזה יצליח.
אני מצדיעה לכל מי שאימצה ילד. זה הדבר הקדוש ביותר שאפשר לעשות.
אני מצדיעה לכל אמא שרואה שלילד שלה קשה, והיא עוקרת הרים בשבילו. אני יודעת שלא תמיד רואים כמה השקעת, כמה לילות לא ישנת, וכמה דמעות שפכת. אבל אני גם יודעת שהילד שלך מרגיש את האהבה הזו.
אני מצדיעה לכל הנשים המתזזות. מתזזות בין הבית לעבודה ולילדים, בדרכים ובפקקים, ועוד מצליחות לדחוס באמצע איזה שיעור התעמלות כדי להיראות טוב. אני מצדיעה לאלו שעושות מרתון, לאלו ששוחות ולאלו שעושות יוגה או פילאטיס. אני גם מצדיעה לאלו שרק נשבעות שיום אחד הן יתחילו.
אני מצדיעה לכל הנשים שבחרו את הדרך, ולכל הנשים שהדרך היא זו שקבעה להן איך ללכת. לאלו שהחיים לא היו קלים אליהן, ולאלו שעושות הכל כדי שלאחרים יהיה טוב וקל.
עכשיו קחו רגע, כל אחת מכן, ותצדיעו לעצמכן. אתן נשים. זה לא תמיד קל. והיום מותר לכן להיות גאות.
- ליהיא לפיד כתבה את "מגילת החירות שלי", שיצא עכשיו כספר מתנה. הוצאת "כנרת". להשיג בכל חנויות הספרים.
