הביא זריחה לחיי אחיו: "מאז ההשתלה כולם אומרים לי 'כל הכבוד לך, עשית דבר יפה, גילית נאמנות', ואני בכלל לא מבין על מה הם מדברים, אף אחד לא מבין באיזו שמחה עשיתי את הדבר הזה. תרמתי בחיים שלי עוד דברים, להרבה אנשים, להרבה מקומות, אז בעניין הזה גיליתי נאמנות? זה כיף גדול.
אתה יכול לכתוב שזה היה לי כיף גדול לתת את התרומה הזו". הדובר: יוסי שמש, שהיה זה שתרם מח עצם לאחיו עובדיה, סגן יו"ר ס. נס ציונה.
יוסי, שביום ההשתלה הגיע כדי לעודד את אחיו המושתל, שחזר השבוע: "הייתי שם מהבוקר. ישבתי לידו, חיזקתי אותו, וכשהוא נכנס להשתלה הלכתי. ההשתלה עברה בסדר", סיפר השבוע התורם יוסי שמש, האח של עובדיה. "ברור שמעת לעת יש תופעות כאלה ואחרות. בעיות של חומציות עד שההשתלה תתאזן לחלוטין. בעיות נשימה. קצת הרגל, קשה לו ללכת, אבל בסך הכל תודה לאל. אני בקשר יום־יומי איתו, לפעמים אני תופס אותו במצב טוב, לפחות פחות טוב, אבל כולנו מקווים שהכל יהיה בסדר ויעבור בשלום".
"אני מרגיש טוב. כל יום שעובר אני מתחזק יותר", סיפר עובדיה עצמו השבוע, ממיטת חוליו בבית החולים תל השומר. "אני רוצה להמשיך להודות לעשרות האנשים והטלפונים שאני מקבל עם איחולי ההחלמה. זה באמת מחזק אותי. תודה לכולם, שנהיה בריאים כולם, זה הכי חשוב".
עובדיה, שעדיין לא הועבר למחלקת אשפוז רגילה, ממשיך להתעדכן בכל מה שקורה בס. נס ציונה, ולמרות שבמהלך השיחה איתנו הוא סבל מכאבים ברגלו שהתנפחה, הוא שידר תחושה כאילו ישב במקומו הקבוע במגרש במשחק ההפסד לרמת השרון (2:0): "היינו צריכים לפרק אותם. היינו צריכים לתת להם ארבע חתיכות. שיחקנו מצוין. הייתה לנו הנעת כדור נהדרת. ההגנה תפקדה כמו שצריך. הם עשו שתי התקפות וניצחו אותנו. אצלנו גאגה הגיע לאיזה חמישה או שישה מצבים, ואתה יודע שגאגה היה מת להרים אותם. אבל מה לעשות, הם גנבו לנו ניצחון. ממש גנבו".
כשעובדיה מדבר על הקבוצה הכתומה הוא מקבל אנרגיות חיוביות. אמנם פה ושם יש לו נפיחות שגורמת לו כאבים, מעט שיעול, הוא גם צריך להוריד ממשקלו אחרי שתרופות הנוזלים "השמינו" אותו, אבל הוא שוכח מהכל כשמדברים איתו על הקבוצה. "ביום שישי אנחנו בבאר שבע", הוא כבר יודע אולי לפני האחרים.
יוסי הוא האח הצעיר מבין עשרה שהיו בבית משפחת שמש, משפחה וותיקה ומוכרת בנס ציונה. בן 53 שנמצא מתאים ב־100 אחוז כדי לתרום מח עצם לאחיו. "זו הייתה שמחה גדולה כששמעתי שאני מתאים. קודם כל, כי להציל נפש אחת בישראל זה כמו להציל עולם ומלואו, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באחי. הייתי תורם בשמחה גם אם זה לא היה האח שלי, אז תאר לך איזו שמחה זאת הייתה בשבילי כשמדובר באח".
ההסכמה לתרומה כוללת גם טיפולים מקדימים. במשך ארבעה ימים קיבל יוסי שתי זריקות בכל יום, "זריקות שמשבשות לך את החיים", הוא אומר, "כל הגוף מתחיל לכאוב לך. העצמות, הגב, הזנב, אצבעות הידיים, אצבעות הרגליים, אבל זה בכלל לא עניין אותי. לקחתי על עצמי משהו וידעתי שאני הולך עם זה, ולא מתלונן.
"לא סיפרתי לאף אחד על הכאבים, מלבד לאשתי שאותה אני משתף בהכל. עבדתי רגיל בימים האלה, ולא נתתי לאף לקוח שלי להרגיש שמשהו עובר עליי. הפרופסור אמר לי לפני תחילת הטיפולים שיהיו לי כאבים בחזה ובגב, ואמרתי לו שאין בעיה בכלל. שאני לוקח על עצמי את הכל בכיף. באהבה גדולה. לתפקד היה לי קשה, אבל כמו שאמרתי לך, לא נתתי לאף אחד להרגיש כמה כואב לי. לקוחות באו והלכו, ולא ידעו משום דבר".
הלקוחות של יוסי הם ברובם חברים, כמעט כמו בני משפחה. לקוחות של יום־יום. הוא מוכר שווארמה במקום מרכזי בנס ציונה. "שווארמה מהדרין מין המהדרין. בלעדית באזור", הוא מתפאר לציין אחרי שחזר בתשובה בגיל צעיר, אחרי מות אביו.
"הייתי משוגע לכדורגל. הייתי משוגע יותר מאחי עובדיה, אבל מאז שאבא נפטר, וזה היה מזמן ב־1981, לקחתי על עצמי לחזור בתשובה, ואני לא הולך יותר למשחקים. אני שומר שבתות וחגים, שומר את כל המצוות, תפילין, תפילות, כל מה שצריך במסורת אמיתית".
אז אני מניח שהתייעצת עם רבנים לפני שהחלטת על התרומה לעובדיה?
"הרבנים אמרו שנפלה עליי זכות גדולה. הלוואי שגם עליהם תבוא זכות כזו, ומכאן אתה מבין עד כמה הם היו בעד התרומה".
מעבר לזריקות שקיבלת בימים שלפני התרומה, איך מתבצעת התרומה עצמה?
"מחברים אותך למכונה במשך ארבע שעות וחצי. מצד אחד לוקחים ממך דם, מפרידים ממנו את מח העצם, ומצד שני מחזירים את הדם לגוף. ההרגשה הכללית היא חולשה גדולה, טשטוש וגם בחילות. יש כדורי מציצה כאלה שמונעים את הבחילה. אה, כן, וגם נותנים ביד איזה כדור כדי שאשחק איתו והוא יזרים את הדם. אחרי התרומה הייתי מטושטש לגמרי, לא חזרתי לעבודה, הלכתי הביתה לנוח".
הוא אב ל"נעמה, ליאת, החייל שלי אלי והקטנה שלי ספיר", סב לשישה נכדים מנעמה וליאת "והסיפוק הכי גדול שיש לי בימים האלה, מעבר לתא המשפחתי, הוא בביקורים שאני עושה לעובדיה. בטלפון הוא אמנם מספר לי שהוא לא אוכל, ולא שותה, אבל כשאני בא אליו, הוא רק רואה אותי ומשתנה לטובה. אוכל, מקבל שמחת חיים. וכשאני רואה אותו עם שמחת חיים, אני עוד יותר שמח. זה משהו שקשה לי לתאר לך. שמחה פנימית כזו".
ויש לו עוד ספיח לתרומות מהסוג הזה: "בחודש האחרון קראתי כתבות על השתלות. אנשים שבאים לבדיקות דם, אבל כשנמצאים מתאימים, לא תורמים. ואני שואל אם אין לך כוונה לתרום, אז מדוע בכלל הגעת לבדיקה? מי שבסופו של דבר לא תורם, אז מה הוא בעצם עשה, סתם ידע שהוא יכול לתרום ולא תרם? אני מאוד מקורב לרבנים גדולים ודיברתי איתם בנושא הזה. הם אומרים לי שעשיתי דבר גדול. אני מאחל גם לאחרים שיעשו דברים גדולים".
