התערוכה של איטה גרטנר, שנפתחה לפני כשלושה שבועות בגלריית "בית אלון"
שבגנוסר, מכונה "סריקות נפש, חריצי לב". האוצרת, נאוה הראל שושני, קושרת את השם הפואטי לרישומי גרטנר שנעשים מתוך התאמה בין הקרביים ללב, בין הלא-מודע לקונקרטי. בציורים של איטה, כך שושני, ישנה כמיהה לקשר, געגועים, כאב, לבטים ומאוויים. מילים שנכתבות בגוף העבודות, כמו היו שורות שיר, מקיימות דיאלוג בין הבת הנעשית קשישה לאם שנפטרה עליה בגיל צעיר.
האמנית משלבת רישום מעולה (שמזכיר במיטבו את הקו של אביבה אורי) עם מלאכות כרקמה ותפירה. החיפוש אחר הקו החמקמק, והכתם שיוצר דימוי אנושי או חייתי, הוא אותנטי ומפעים. הסיפורים הקטנים, המתוארים בלא מילים, בשפה צ'כובית רזה, מתמקדים בזיכרונות ילדות, בובות "פולניות", אישה וכלב.
גרטנר עובדת בסדרות שכל אחת מהן שונה מעט במאפייניה ובחומריות שלה, אבל כולן ביחד אכן מביעות "סריקות נפש וחריצי לב". כך, למשל, הסדרה
המכונה "לא בטוחה שרוצה ללכת איתך", בה מתארת גרטנר על נייר פרגמנט אישה וכלבה בטיול. בדידותם של השניים ניכרת לעין, ולא ודאי כלל מי מוביל את מי ולאן. מדובר במחווה לסיפור של צ'כוב על אישה וכלבה. סדרה נוספת מתייחסת לבובת הילדות של גרטנר ("ללקה" בפולנית), שיצרה עבורה האם ממגבת מטבח מגולגלת. הסדרה "כתמים של עיר בתזוזה" מרחיקה את העדות ומבטאת, בעזרת כתמי צבע ורישום אקספרסיבי יותר, את מרוץ החיים התזזיתי ואת הנוף האורבני שמעורר געגועים לטבע. עוד סדרה, "חלומות", מבוססת על תלכיד של ספק נמלים ספק יצורי אנוש, שנתלים זה בזה מתוך פחד מוות ויצר הישרדות בחיים. "ציירתי אנשים כמו בחלום", היא כותבת על הסדרה, "מתעופפים, רצים, בורחים, נלחמים. למעשה הם קטנים וחלשים, וחושבים שהם יפים, גדולים וחכמים".
לצד תערוכתה של איטה גרטנר מוצגת התערוכה "תשוקת הריזום" של האמנית יעל בלבן, אותה הציבה, בכישרון רב, סמדר שינדלר. אלמלא כתבתי על בלבן לאחרונה, כשהציגה בגלריה של קיבוץ כברי, הייתי שב ומציין בהרחבה את היופי והשכל המתקיימים על גבי מצעי המזוניט, באמצעים "עניים" של טושים צבעוניים ומונוכרומטיים.
שתי התערוכות הן מהסוג שמחייב ביקור ב"בית אלון", ושתיהן יינעלו בתאריך 20.3.
