לגמרי במקרה יצא לי להיות מחובר קצת לשני אירועים שהרעישו לאחרונה את החברה הישראלית. אני מתכוון לפרשיות המיוחסות לרב מוטי אלון
וליצחק לאור
- שניהם אנשים מאוד מרשימים ובעלי מוניטין וכריזמה במחנותיהם, ושניהם עשו מה שעשו (אם עשו) לאורך זמן רב.
שר ההיסטוריה השליך את שניהם באותו שבוע אל הכבשן התקשורתי וגרם להם להזיע בו כהוגן; ובלי הבדל גזע, מין ושמאל ימין, ניתן לשמוע ולראות חסידים עיוורים של שניהם טוענים כמעט אותן טענות כנגד מי שהעז לפגוע ב"אליל" שלהם. שוב הוכח, בפעם המי יודע כמה, שהתנהגות סדרתית יכולה להתקיים בכל קבוצה, עדה או מפלגה. פשוט היה מזעזע לגלות שוב עד כמה נמוך יכולים בני אדם לרדת כאשר הם מגינים על משיחם. שני המקרים האלה מאירים גם את ההתנהגות האנושית כלפי מי שנתפש כמפר את "הסדר הטוב".
"הסדר הטוב" הוא זה שתמיד נוח לנו. נכון, ישנם בו כמה דברים הטורדים מעט את שלוות רוחנו, אבל על מנת לא להפר את "הסדר הטוב" אנחנו מעדיפים לא לעשות איתם דבר. הבעיה מתחילה כאשר אנשים ונשים אחרים (שהם לא אנחנו) מתחילים להפר את "הסדר הטוב" ואת השלווה שהוא מקנה לנו; ואת זאת הם עושים כדי שיהיה סדר טוב באמת, בלי מירכאות. אז זה כבר באמת מתחיל להיות בלתי-נסבל עבורנו, וכדי למחות על הזוועה אנחנו מצקצקים בלשוננו ועושים נו-נו-נו למגעילים האלה, שככה טורדים את מנוחתנו.
יש לנו אפילו שם בשבילם. "מפרי סדר", אנחנו קוראים להם. ואנחנו כוללים תחת הכותרת הזאת את כולם: נשים, ערבים ושמאלנים, אם אפשר.
כל אלה שלא נותנים לנו להטריד, לכבוש, לרכוש ולהשתלט, ובעצם להמשיך וליהנות מן "הזכות" לעשות ככל העולה על רוחנו בלי שאף אחד או אחת יפריעו לנו לבצע את זממנו.
מה שאנחנו נוטים לשכוח, הוא שבשביל ש"הסדר הטוב" יהיה קיים כפי שהוא מוכר לנו היום, היו בני אדם ששילמו, בזמנם, מחיר יקר כדי להפר אותו. אנשים כמו אברהם לינקולן (שהיה מפר סדר ברמה היסטורית של ממש) ומרטין לותר קינג; מהטמה גנדי הזכור לטוב; אמה גולדמן, רוזה לוכסמבורג, ואפילו ברוריה, מפרת הסדר הידועה לשמצה מהתלמוד, ששילמה בחייה על חוכמתה ועל שהעזה לקרוא תגר על חוכמתם ומעמדם של הגברים בחברה. בלעדי כל אלה - הסדר הטוב, הקיים כיום ביחד עם כל הדברים שעדיין צריכים להשתנות, לא היה מתקיים.
תמיד מרתק לגלות עד כמה גם היום עדיין ישנם נשים וגברים שמעזים לצאת מבין שורות משתפי הפעולה עם "הסדר הטוב", ובכל זאת ולמרות הכל לערער את ועל "הסדר הטוב"; ולמרבה הפלא (בעצם כבר לא כל-כך למרבה הפלא) - רוב בני האדם, במקום להצטרף אל מאבקם כפוי הטובה, מעדיפים אומנם ליהנות מפרי עמלם של הנאבקים, אבל מצטרפים אל אלה הסוקלים אותם באבנים.
וזה מעלה מחשבות נוגות על החברה האנושית.
