שירים עד כאן. "אני לוקח עשרה כדורים ביום טוב בלי התקפים, ו-15 כדורים ביום רע. למדתי לזהות את ההתקפים שלי מראש ולהתרחק מאנשים, כשאני בהתקף חרדה".
הציטוט הזה שייך לשימי בקר (29), תושב הרצליה ועיתונאי לשעבר, שמספר בגילוי לב על הפרעות סכיזו-אפקטיב וטרדנות כפייתית (OCD), מהן הוא סובל ב-15 השנים האחרונות.
המונולוג של בקר מאפשר הצצה נדירה לחייו של צעיר שחייו נהרסו בגלל חוסר רגישות של הסביבה, אבל גם לדרך התמודדות ואמירה מיוחדת.
הפרעת סכיזו-אפקטיב, שרבים מבלבלים בינה לסכיזופרניה, היא נכות נפשית שגורמת לשינויים קיצוניים במצבי הרוח. שילוב שלה עם טרדנות כפייתית
הופך את החיים של החולה למורכבים מאוד.
"כשמתפרץ אצלי התקף דיכאון וחרדה, אני סובל מרעידות ובכי בלתי נשלט", מספר בקר. "גם אם אני רוצה לקום מהמיטה, אני לא יכול. אני כמו אדם משותק שרוצה לטמון את הראש ולהתנתק מהכל".
עד גיל 14 חי בקר, לדבריו, כילד נורמטיבי ומלא חיים. הוא שיחק כדורגל במכבי הרצליה
וחלם להיות שחקן בקבוצה הבוגרת. ניסיון סחיטה שעבר בחטיבת הביניים שינה את התוכניות של בקר, שסבל בעקבות המקרה מפוסט טראומה.
"במהלך שיעור חופשי בחטיבה ניגש אליי תלמיד מהשכבה, וביקש ממני כסף באיומים", נזכר בקר. "עניתי לו שאין לי כסף. הוא התקרב אליי בתנועה מאיימת, אבל אני לא ייחסתי לזה חשיבות".
"תלמידים ששמו לב למקרה עוררו מהומה שהגיעה להנהלת בית הספר. ביקשו ממני שאגיש תלונה נגד הבחור. כשסירבתי, הגיעו לבית הספר שוטרים וחוקרי נוער שלא הרפו ממני".
בעקבות המקרה הפסיק בקר לפקוד את ספסל הלימודים וגם ממשחקי הקבוצה, שכל כך אהב, נמנע. "התחלתי להסתגר בבית, לפצח גרעינים ולראות טלנובלות. בגיל 16 הגעתי למשקל של 160 קילו. היו לי מחשבות אובססיביות, פחדים וחרדות. איבדתי עניין בחברים, בלימודים, אפילו בהיגיינה בסיסית של הגוף", מספר בקר.
ההסתגרות בבית והניסיון להתמודד עם המחלה, גרמו לכישרון הכתיבה של בקר, שמתקיים מקצבת נכות של הביטוח הלאומי, להתפרץ החוצה ולכבוש את הזמר הים תיכוני.
עשרה שירים שכתב לזמרים מזרחיים, בהם אסף לוי ("לא בחלומות"), כיכבו בתחנות רדיו מקומיות ובקרוב ייצא סינגל שכתב ליהודה אליאס והולחן על ידי המלחין שמואל אלבז, מי שכתב לזהבה בן
את הלהיט "מלך אמיתי".
מי שפרץ את חומת המגן של בקר והצליח היכן שמיטב המומחים נכשלו, הוא הרב המקובל רפאל מאמו מקריית אתא, שזכה לכינוי "הרואה" בזכות מעשי ניסים שמתפרסמים בקרב מאמיניו.
לדברי בקר, הרב עודד אותו להמשיך לכתוב ולהתמודד בפומבי עם מחלתו. "אני מסוגל לתפקד כיום רק בזכות הרב מאמו", אומר בקר, שמסייע בארגון סיורים של הרב בקברות צדיקים. "הוא עוזר לי לקום בבוקר ולהילחם. הבנתי שברוח אפשר להילחם רק באמצעות רוח".
רק דבר אחד עדיין מקשה על בקר - היחס החברתי לאנשים שסובלים מהפרעות נפשיות. לטענתו, הנטייה החברתית שלא מבחינה בין חולי נפש לאנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות, גורמת לאנשים כמוהו לשקוע עוד יותר ולהפוך לנטל על החברה.
"אנשים כאן חייבים לקטלג אותך כדי לדעת מה הם לא. חשוב לי לספר את הסיפור שלי כדי שאנשים יבינו מה עובר על אנשים כמוני כשנועצים בי עיניים, שיבינו מה זה להיות בן אדם שקוף".
