מחאה בגלל חמץ: מאה וחמישים שעות שירות לטובת הציבור גזר בימ"ש השלום בראשל"צ על אריה ירושלמי (29) מבת ים,
שהתערטל
לפני שנתיים בחנות בבת ים. בית המשפט קבע שירושלמי "לא עשה את המעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, אלא לשם מחאה. זאת היתה מטרתו האחת והיחידה". לירושלמי יוחסו התנהגות פסולה במקום ציבורי ומעשה מגונה בפומבי.
בעת הארוע פשט ירושלמי את בגדיו בחנות בבת ים, נותר עירום כשרק גרב מכסה את איבר מינו, ועל גופו כתוב: "זה לא פומבי?". ירושלמי עשה את המעשה
כמחאה על פסק דין של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בירושלים באותה עת, שלפיו הצגת חמץ בחנות אינה "הצגה בפומבי". במעשיו הסתמך על פסק הדין, וטען כי התערטלות בחנות אינה מעשה מגונה בפומבי.
ירושלמי, שמנהל כיום אורח חיים דתי, הסביר כי התכוון בסך הכל למחות על פסק הדין, שרוקן מתוכן את החוק האוסר על הצגת חמץ בפומבי. לדבריו, בדק אפשרויות שונות להביע מחאה, ומצא שהדרך שבה בחר עשויה לעורר עניין ציבורי. לו ידע, כך טען, כי הוא עובר עבירה, היה בוחר בדרך אחרת.
עוד הסביר שלפני שפשט את בגדיו המתין שכל הקטינים ייצאו מהחנות. אחר כך התקשר למשטרה, דיווח על מעשיו, ורק אז התפשט מול דוכן הלחם, והמתין להגעת השוטרים. הוא הסביר שבחר בסניף מסוים זה כדי להמעיט ככל הניתן בפגיעה ברגשותיהם של אחרים, "כי שם בוודאי אין אנשים דתיים, שנפגעים יותר מעירום".
ירושלמי הביע חרטה, וציין בפני ביהמ"ש שביטול ההרשעה יאפשר לו להשתלב בעבודה, ש"שתשקף את כישוריו ואת יכולתו לתרום לעצמו ולחברה, ובכך גם האינטרס הציבורי יצא נשכר".
שופטת השלום עירית וינברג-נוטוביץ לקחה את דבריו לתשומת לבה, וזיכתה אותו מהמעשה המגונה בפומבי. היא גם ביטלה את הרשעתו בהתנהגות פסולה במקום ציבורי. "במקרה שבפני מתקיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות התייחסות מיוחדת", כתבה השופטת, והוסיפה בין היתר: "בנסיבות שפורטו, ובהתחשב גם בנסיבות המשפחתיות המיוחדות, מצאתי כי יש מקום לבטל את ההרשעה, מבלי שהאינטרס הציבורי ייצא נפגע במידה בלתי סבירה".
