לפני כשבוע וחצי נפתחה הביאנלה הים- יכונית הראשונה של חיפה. הביאנלה היא חגיגה אמנותית אורבנית בהשתתפות 41 אמנים בינלאומיים שתימשך חודשיים במתחם קמפוס הנמל. יוזם הביאנלה ואוצר התערוכה הוא האמן בלו-סימיון פיינרו, שמשתף פעולה עם אביטל בר-שי.
משמעות האירוע היא מיצוב העיר חיפה כמרכז אמנות חשוב בתחום האמנות העכשווית יחד עם הביאנלות באתונה, איסטנבול וונציה.
יצירות האמנות מוצבות בתוך קונטיינרים - מכולות המשמשות בדרך כלל להעברת סחורות דרך הים, וכאן ישנו את יעודן ויהפכו לחללי תצוגה יבשתיים
ואלטרנטיביים, המשמשים כאמצעי לחיפוש זהות אישית ותרבותית, תוך התייחסות לעכשיו ולמימד האורבני.
פיינרו, מה הייחוד בביאנאלה הים תיכונית של חיפה?
“ישראל חיה במציאות חברתית-פוליטית המנתקת אותה מהמדינות השכנות ומחברת אותה למרכזים רחוקים במערב. אימוץ התפיסות של מרכזי האמנות מנעו את היכולת להבחין בעשייה אמנותית באזורנו. עשייה אמנותית במדינות שכנות החיות בתנאי אקלים דומה ומאפייני תרבות קרובים.
"לביאנאלה יש תפקיד חשוב ביצירת רשת חדשה של קשרים בין יוצרים ממדינות האזור, קשרים המבוססים על מערכות תרבותיות חדשות המתנגדות למערכת ההיררכית שמבחינה בין מרכז ושוליים. מערכת הבוחנת את העשייה המקומית דרך מידת חיבורה לרעיונות המיובאים מהמרכזים החזקים במערב. איסטנבול, אלכסנדריה וביירות קרובות יותר לתרבות הישראלית מלונדון פריס וניו יורק”.
מה הביאנלה של חיפה יכולה להציע לאמנים המקומיים ולזרים?
"חיפה יכולה להציע דוגמה של עיר רב-תרבותית, מקום אשר מממש לאורך שנים דו-קיום בין דתות, לאומים וזהויות. הביאנלה של חיפה יכולה לשמש כעין מעבדה להעלאת רעיונות והצעות שונות, שניתן לבדוק וליישם אותם במקומות שונים באזור. האמנות הגלובלית הגיעה היום לתלות כובלת במערכת הכלכלית המייצגת את העיקרון הקפיטליסטי העומד בבסיסו.
"הביאנלה מציעה פלטפורמה אלטרנטיבית, המדגישה את התהליכים המקומיים הנוצרים בעקבות מפגש וחילופים תרבותיים, ולא את היבוא של יצירות מוגמרות. הביאנלה מאפשרת מפגשים פתוחים לשם החלפת דעות וגיבוש פעולות עתידיות ביחד. היא נותנת במה לאמנים מהפריפריה להציג את עבודתם ללא הצורך להתאים לתגיות הממוסדות של המרכזים הגדולים".
כיצד בחרת את האמנים בביאנלה?
"בחירת האמנים המציגים יוצאת מאותה נקודת מוצא של רב גוניות ותרבותיות המאפיינת את חיפה. רובד אחד של אמנים שהוזמנו הם אמנים ים תיכוניים מיוון, טורקיה, מרוקו וצרפת. ארצות השותפות לאותו ים, מחוברות גיאוגרפית והיסטורית חיבור המתבטא באלפי שנות תרבות משותפות.
"מעגל נוסף קשור לאמנים מהמזרח התיכון, אמנים מסוריה, מצריים, אירן אלג'יר, ואמנים פלסטינים. מגמה אשר מלבד כמה יוצאי דופן נכשלה ונתקלת עדיין בהתנגדות רבה. קבוצה נוספת היא של אמנים מזרח אירופים, היוצרים במדינות אשר עוברות תהליכי שינוי גדולים, מהפכים פוליטיים ושינוי האופי החברתי כלכלי שלהן. את האמנים הללו מאפיין עיסוק רב בנושאי זהות, בניית תרבות, שאלת הלאום ותהליכי מניפולציה של המדיות ביצירת דימויים ותדמיות אלו.
"בתערוכה מציגים כמה אמנים הבאים ממדינות מבוססות כמו גרמניה, הולנד יפן, ואשר מגיבים לקשת רחבה של נושאים ומתייחסים לסוגיות מקומיות מנקודת מבט מרוחקת יותר. חלק נכבד מהאמנים המציגים הם אמנים ישראלים המייצגים את מורכבות החברה הישראלית. חלקם חי ויוצר בחיפה, ישנם ערבים נוצרים ומוסלמים, עולים חדשים וילידי הארץ. ישנם אמנים ותיקים ומוכרים יחד עם צעירים בתחילת דרכם. חשוב לי שאמנים המשתתפים בביאנאלה יהיו קשובים למציאות המיוחדת של חיפה ויגיבו אליה בעבודות השונות".
