לכו לחנות הכי מתוקתקת בעיר. אין מצב, פשוט אין, שתמצאו שם בגדים מסודרים על המדפים כמו בארונות של חגית איפרגן: "עד לפני כמה שנים חשבתי שטירוף הניקיון והסדר שלי הוא דבר נורמלי שקיים בכל בית", אומרת איפרגן, "עד שאנשים התחילו להגיב באופן חריג לאופן שבו הבית שלי מסודר".
"אני מתעוררת כל יום בחמש לפנות בוקר ובשמונה, כשאני יוצאת מהבית, הכל שטוף, המצעים מתוחים על המיטות ואין טיפת אבק על התריסים והחלונות. את כל הבגדים, אחרי שעברו כביסה וייבוש, אני מקפידה לגהץ, כולל לבנים ומצעים. אחרי הגיהוץ אני מקפלת את הבגדים עם נייר A4. בארון הם מונחים לפי צבע, גודל וצורה, ישרים-ישרים.
"אם חולצה זזה הצידה, אני יכולה לפרק את כל הארון מחדש. זה לא גוזל ממני הרבה זמן, כי אני מיומנת ועושה את זה במהירות, אבל כן, זה גוזל המון דפים".
"כל יום אני מנגבת חלונות, תריסים וקירות. בחיים לא הלכתי לישון כשיש כוס בכיור. כל לילה אני שוטפת לפני השינה, משאירה את הבית מצוחצח, ובבוקר כשאני קמה, אני שוב מסדרת ומנקה. עוזרת? הייתה לי פעם עוזרת, הייתי מנקה לפני שהיא מגיעה, עוזרת לה לנקות תוך כדי ואחרי שהיא הולכת הייתי מנקה שוב".
איפרגן. מנקה לכבוד העוזרת. צילום: קובי קואנקס
טיפ טופ: "אני אלופה בכביסות, מומחית בהורדת כתמים מבגדים: מומלץ לשים את סבון הכלים 'פיירי' על הכתם ומיד להכניס למכונה. זה יוצא מבריק. תאמינו לי".
רחל סווידי מתעוררת מדי יום בשעה שש בבוקר וקודם כל מותחת את המצעים, פורשת עליהם כיסויי מיטה, מסדרת את החדרים,
מיישרת את הבית ומעבירה אותו מסדר ראשוני. אחרי הפסקת התעמלות בחדר כושר, היא חוזרת הביתה, וממשיכה בשגרת היום.
"מה אני עושה?", היא צוחקת, "מה אני לא עושה! סדר היום שלי כולו זה בית, ניקיונות, כביסות, בישול ואפייה. פעם בשבוע יש לי עוזרת, שבאה לשמונה שעות ואני לא אוהבת שהיא באה והבית לא נקי.הבן שלי אומר שהיא מקבלת כסף חינם. הם אומרים שאני פרפקציוניסטית מדי, אבל זאת אני".
אלון, ילד מספר 4 במשפחת סווידי, היום בן 40, נשוי + 2, מספר ש"גדלנו במוזיאון תל־אביב. גם אלה שמנקים לפסח, לא מגיעים לרמה של אמא שלי בימי שגרה. הכל אצלה פיקס, בלי פספוסים".
טיפ טופ: "עדיף לנקות כל השנה, לא לחכות לפסח. ככה הניקיונות לפני החג עוברים הרבה יותר בקלות".
הדירה של סיגל לוי־כהן מראשון־לציון נראית כמו תמונה ממגזין עיצוב יוקרתי, עם ספות לבנות ופריטי מותגים מ'הביטאט' ו'קסטיאל', שכל אחד מהם נבחר בקפידה. "יש לי שריטה", היא מודה, "כי אצלי האסתטיקה מתחברת לניקיון. הכל צריך להיראות טוב, לעמוד במקום וכמובן להיות נקי. כשהבית מבולגן, אני מרגישה חוסר שקט נפשי".
"אני מאוד ביתית, מאוד אוהבת את הבית, אין מצב שאצא החוצה ואשאיר בלגן. אני קודם כל מיישרת הכל ורק אז יוצאת לענייני היום. הייתי מאוד שמחה אם הייתה לי עוזרת שלוש פעמים בשבוע, זה החלום שלי, אבל אני נאלצת להסתפק בפעם בשבועיים, לשש שעות. אני אף פעם לא משאירה את העוזרת לבד".
"הניקיון הוא חלק מתפיסת חיים", מסכמת לוי־כהן, "זה לא רק הבית, זה גם המראה החיצוני, זה שולחן העבודה, זאת הדרך שבה אני מארחת, עם תפריט מאורגן וקניות מראש. זה אפילו התיק שלי והאוטו שלי, אני שוטפת אותו כל שבוע ומסדרת תמיד את הבגאז'. זאת דרך חיים, זה טבע".
טיפ טופ: "לא לאגור. לזרוק ולתת. זה מכניס אנרגיות טובות לבית".
- הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע במקומוני ידיעות השפלה
