שמח בשבועות האחרונים ברשות השידור. השר הממונה התפטר, בכירי העיתונאים יצאו בקמפיין הצלה, שדרנים ותיקים קראו להתערבותו של ראש הממשלה והטכנאים פתחו בעיצומים מתוקשרים. אבל באגף הגבייה עולם כמנהגו נוהג: הרי אגרה צריך לגבות בכל מחיר, גם אם לתושב כלל אין טלוויזיה.
השבוע הגיעה אלינו תלונה, שמצטרפת לתלונות קודמות של אזרחים, המעידים כי ויתרו מרצונם החופשי על מנעמי השידור הציבורי – אך אינם מצליחים להתנער בשום אופן מתשלום אגרת הטלוויזיה על השידורים שהם לא רואים.
בסלון ביתם של בני משפחת דניאל אין מכשיר טלוויזיה - "ממניעים דתיים", כדברי אם המשפחה. למרות זאת, ואף שאב המשפחה הצהיר במחלקת הגבייה של
רשות השידור כי אין ברשותו מקלט, הונחה לאחרונה בתיבת הדואר שלהם הודעת איום מעורך דין ובה "התראה אחרונה לתשלום אגרת טלוויזיה". לא עזרו כל הסבריהם שמקלט הטלוויזיה שרכשו בשנת 2004 נועד לקרוב משפחה. "הסברנו להם שמעולם לא היתה בביתנו טלוויזיה, והזמנו את סמנכ"ל הגבייה של רשות השידור לבקר בכל עת ולבדוק זאת", אומרת גברת דניאל. למרות כל ההצהרות וכל הבקשות, מכתבי האיום מעורכי הדין של רשות השידור המשיכו להגיע.
בעקבות פניית המדור: כבר למחרת פנייתנו לרשות השידור קיבלנו תגובה מנומקת. "בשנת 2004 התקבלה במשרדי אגף הגבייה הודעה מסוחרים על כך שהגברת דניאל רכשה מקלט טלוויזיה, ובהתאם לכך החלו להישלח לביתה דרישות תשלום", הסביר לנו סמנכ"ל הכספים אבי כץ. "עם זאת, לאחר בדיקה נוספת של הנתונים הוחלט לקבל את טענתה כי מקלט הטלוויזיה נרכש עבור אחיה וכי משפחת דניאל אינה מחזיקה בביתה מקלט טלוויזיה. החוב שהיה על שמם הוסר ודרישות תשלום נוספות לא יישלחו לביתם בעתיד".
השורה התחתונה: יש, מתברר, תמורה לאגרה. צריך פשוט להתעקש.
לפנייה למערכת "טיפול נמרץ" שלחו מייל ל-tipul.nimratz@gmail.com
