כולנו היינו בסרט הזה: אנחנו תקועים בפקק נוראי וקולטים רכב שטח שחותך ימינה, עולה על דרך עפר בוצית, ודוהר לעבר השקיעה. אנחנו מתלבטים אם לנסוע אחריו ולרוב מחליטים שהחשבון המנופח במוסך לא שווה חסכון של רבע שעה. החלטנו לסייע לרשויות באזור ולאתר את הדרכים הפיראטיות שיהפכו מחר לכבישים מן המניין.
המסלול: מהכניסה הדרומית למושב בני ציון-בצרה
ישר, עד ליציאה לשפיים-רשפון בכביש החוף.
למי זה טוב? לכל מי שעמד אי פעם בפקק הבלתי נגמר מהוד השרון וכפר סבא למערב הרצליה.
ביום רגיל עשויה הנסיעה בדרך הזו להימשך יותר משעה, וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את מחסום הרכבת בסמוך לכפר שמריהו.
אורך הדרך: 5.4 ק"מ.
משך הנסיעה: קצת פחות מעשר דקות, ומומלץ בחום שלא להוריד את הרגל מדוושת הגז, אחרת תהפכו למטרה למטח של צפירות וגידופים.
מה שומעים בדרך: "Perfect Day" של U2.
מה עושים אם נתקעים: מתקשרים למשפחה, שתצטרף ליום כיף בחיק הטבע.
תנאי הדרך: הדרך הזו היא כבר מזמן סוד גלוי לתושבי האזור, כך שכמעט בכל שעה ניתן למצוא עליה שיירה של מכוניות ומשאיות, הצופרות לכל מי שמעז לרדת מתחת ל-70 קמ"ש. הכביש צר בחלקו מלהכיל את הנוסעים בשני הכיוונים, ומאלץ עצירות פתאומיות, מלוות בהמתנה מעיקה מעט, אבל רק המחשבה על אלה שתקועים בפקק המקביל, מונעת כל רצון להתלונן.
לבעלי כלי רכב: קטנועים, אופנועים, משפחתיות, מנהלים, ג'יפים, משאיות, ויש גם אופציה לאוטובוסים. אפילו סיבוב על אופניים יכול לבוא בחשבון.
בשורה התחתונה: דרך סלולה היטב, ויש סיכוי גבוה שכל שינוי שמטרתו להסדירה, רק יוביל לעומסי תנועה.
המסלול: כניסה סמויה מול מסעדת "אגם קפה" בפארק רעננה ונסיעה עקלקלה עד לנחלת עדה בהרצליה. בלבול קל גילה אפשרות קסומה להמשיך עם הדרך עד לצומת שפיים-רשפון ולהתחבר לכביש החוף.
למי זה טוב? לעומדים בפקק המשתרך דרך קבע מדרך ירושלים לסוף רחוב הבריגדה היהודית בהרצליה, בואכה צומת כפר שמריהו וכביש החוף.
אורך הדרך: 1.4 ק"מ בחלקה הראשון עד נחלת עדה. קצת יותר מארבעה ק"מ בחלק שעד לכביש החוף.
משך הנסיעה: חמש דקות בחלק הראשון ועוד כעשר דקות בחלק השני, בהנחה שמכירים את הדרך היטב.
מה שומעים בדרך: "איזה יום שמח" של שולה חן.
מה עושים אם נתקעים: צריך כישרון נדיר ומיוחד כדי להיתקע בדרך כזו.
תנאי הדרך: היא אמנם לא סלולה ועוברת לצדם של שדות חקלאיים, אך היא בהחלט אחת הידידותיות לכלי רכב מכל הסוגים. בהיעדר עומס או בורות ושלוליות, ניתן בקלות להגביר את קצב הנסיעה ל-65 קמ"ש ולצפות בחיוך על העומדים בפקק.
לבעלי כלי רכב: גם מיני מיינור תצליח ליהנות מתנאי השטח.
בשורה התחתונה: תהילת עולם מובטחת למי שירים את הכפפה, ויחליט להסדיר את הדרך הזו. מהצד השני, בעצם אולי לא כדאי, שתישאר פנויה רק לנו.
המסלול: עוברים את כל שדה ורבורג עד לחלקו האחורי, ממתינים בסבלנות לפתיחת מחסום הברזל האוטומטי, וממשיכים ישר עד ליציאה בצומת העלייה, מול בית הקפה.
למי זה טוב? לכל מי שמעוניין לחסוך את הפקק שבין צומת רעננה צפון לצומת העלייה, שבשעות העומס יכול להימשך גם 30 דקות ויותר.
אורך הדרך: כקילומטר.
משך הנסיעה: בין שלוש וחצי לארבע דקות. יש אופציה להארכה, למחליטים לפנק את כלי הרכב שלהם בקצת נסיעת שטח איכותית.
מה שומעים בדרך: "כלניות" של שושנה דמארי.
מה עושים אם נתקעים: סיבוב קצר במושב, רצוי עם מתווך נדל"ן, שאולי יעזור למצוא את בית החלומות. אפשרות נוספת היא טבילה קצרה באחת הבריכות הפרטיות של עשירי המקום.
תנאי הדרך: שילוב מושלם בין תלוליות חול יציב ושלוליות רדודות ובין נסיעה בקצב מהיר ולחיצה יציבה על דוושת הגז.
לבעלי כלי רכב: את הדרך הקצרה יכול לעבור בקלות כל כלי רכב, בלי הבדל הנעה או כוחות סוס, אבל למכוניות שטח היא גן עדן של ממש.
בשורה התחתונה: למרות שהכשרתה תפחית משמעותית את ההנאה שבנהיגת השטח, היא בהחלט תעשה חסד עם אלפי הנהגים העומדים בפקק החלופי לפחות פעמיים ביום.
המסלול: כניסה במצוק שמעל חוף הסירות בהרצליה עד ליציאה למלון "מנדרין", במקביל לצומת גלילות.
למי זה טוב? לבעלי מכוניות שטח, ורצוי מליסינג. מה שנראה לנו בהתחלה כפיתרון המושלם לפקק הנצחי בין צומת גלילות לצומת הסירה, הפך עד מהרה לסיוט של כאבי גב, ראש ולב, מלווה בחשש של ממש מפני ביקור בלתי נמנע במוסך או אצל הכירופרקט.
אורך הדרך: כשני ק"מ.
משך הנסיעה: קרוב ל-20 דקות.
מה שומעים בדרך: את המינוס בבנק תופח בעקבות הביקור הצפוי במוסך.
מה עושים אם נתקעים: זו לא שאלה של אם, זו שאלה של מתי. מזל שהגרר נמצא על החיוג המהיר.
תנאי הדרך: קשים מנשוא עד בלתי נסבלים. עשרות אם לא מאות בורות קטנים, עמוקים וצפופים, מה שמוביל לנסיעה במהירות של פחות מ-20 קמ"ש. כבר היתה עדיפה נסיעה בפקק הישן והמוכר.
לבעלי כלי רכב: גדולים, וכל כלי רכב מצוי מליסינג.
בשורה התחתונה: מתחם חוף התכלת שיקום באזור, יביא בעקבותיו בוודאי כמה דרכים מעיקות פחות. למרות שמדובר בפרויקט שייקח עוד כמה שנים, עדיף בינתיים לדבוק בדרך הפקוקה.
