1. אלונה ברקת מצהירה
, ירון קוריס זועק, דניאל יאמר כבר מזמן לא פה. ומי הבא בתור? ואוטוטו נקרא אסופה של טורים שמתחננים בפני הגבירים הללו אנא, הישארו עמנו. בבקשה, אל תעזבו. ובכן. שלום. ולא ממש תודה.
יש איזו הנחה רווחת בשוק הכדורגל המקומי שהבעלות הפרטית עשתה לספורט הזה טוב. שהתקדמנו. שעכשיו הוא מנוהל בסטנדרטים גבוהים. ובכן, מדובר בשטות מוחלטת. הכדורגל הישראלי לא נראה טוב יותר מכפי שהוא נראה בשנות השבעים, או השמונים. הסטנדרטים, איך נאמר, לא ממש גבוהים (אלא אם כן משפחת לוזון נקראת סטנדרטים גבוהים) ולא. בכלל לא התקדמנו.
להפך. יש פה, בהכללה גסה, ערימה של בעלים, שמצהירים אחת לחודש, במקרה הטוב שנמאס להם, שהם מתים לעזוב ושהם מוציאים מיליונים מכסם. אבל את התקציבים, פרושים לפנינו בדוקים על ידי רואה חשבון חיצוני, מעולם לא ראינו.
וכשאנחנו דורשים מהם דין וחשבון הם אומרים: "נמאס לי, אני אעזוב" ואז לעולם לא עוזבים, ומסבירים לנו שבלעדיהם לא תהיה קבוצה ושהם בכלל דואגים לבני הנוער שלא יתגלגלו לפשע. שמישהו כבר ייתן להם את פרס ישראל. ומצב הכדורגל? מחורבן מכפי שהיה אי פעם.
והתקשורת כמובן מתמסרת. כשבעלים טוען בפני כתב שהוא משקיע מיליונים, הוא נענה בחיבוק מתחנחן, במקום במילה: "תוכיח", ואחריה המשפט: "בוא, תפתח את התקציב ונראה ממה הוא בדיוק בנוי". וכשהבעלים טוען שהוא רוצה לעזוב אבל בלעדיו לא תהיה קבוצה, העיתונאי התורן מוחה דמעה, במקום לומר: "שיהיה לך בהצלחה".
ואחר כך, כשאותו בעלים שמת לעזוב מציב את הקבוצה למכירה במחיר היסטרי לא נשאלת השאלה: אם העסק כל כך מפסיד, ולבעלים נורא רע, ולהיות בוס של קבוצת כדורגל זו כזאת כפיות טובה, הכיצד אתה דורש סכומי עתק על כאב הראש הזה שהוא גם בור כלכלי ללא תחתית?
ואל דאגה. הם לא יעזבו. לא כל כך מהר. הם קודם יאמרו "תחזיקו אותי", אחר כך יחכו לפוליטיקאים שיתחננו, חלקם יישאר כדי שבני הנוער לא ידרדרו לפשע
(כאילו באמת כל כדורגלן שני הוא רוצח בפוטנציה) וחלקם יעזוב, לא לפני שינהל משא ומתן ובו יאבק על כל שקל ממחיר הקבוצה שממנו הוא, כמובן, מת להיפטר.
ואחריהם יהיו אחרים, שישמחו לנהל קבוצת כדורגל בישראל. הג'וב היחידי במדינה הזו, שאף אחד לא רוצה, אבל איכשהו, מעשה קסם, יש עליו אין ספור קופצים.
2. ואם כבר הבעלים נוטשים את הכדורגל הישראלי (יאללה ביי) אולי הגיע הזמן להחיל בו את המודל הגרמני – כזה שמחייב בעלות ציבורית על קבוצות הכדורגל.
הגיע הזמן שהספורט הזה, שממומן, בחלקים לא מבוטלים, על ידי כסף ציבורי יהיה מפוקח על ידי הציבור שמספק את הכסף הזה.
