שוק ההמבורגר העירוני רותח: אין בתל אביב תחום
קולינרי שמעסיק יותר פרסומאים, יחצנים, מעצבים, מומחים למיתוג ואפילו טוקבקיסטים. כולם כאחד חולמים להתחבר לעורק הזהב; להיות שותפים להקמת הרשת האולטימטיבית, שתורי ענק משתרכים מול סניפיה 24 שעות ביממה ושקופותיה מתפקעות ממזומנים.
זו גם הסיבה שהמבורגריות נפתחות בעיר חדשות לבקרים, וכל אחת מהן מבטיחה חוויה ייחודית, חד פעמית, שטרם נודעה כמוה בתל אביב, ובכלל.
הצלחתו של ההמבורגר מתחילה קצת קודם, בכישלונו של הסטייק. אחרי שסועדים למודי אכזבות ויתרו על חלומם לקבל נתח בשר ראוי לשמו במסעדה ישראלית, ההמבורגר תפס בהדרגה את מקומו כאופציה ראויה: גם לא פחות טעים, גם לעיס, וגם מגיע עם לחמנייה גדולה ושלל תוספות מדליקות כמו צ'יפס, חרדל, חמוצים וקטשופ. אמנם מדובר במנה בשרית זכרית במהותה, אבל מעטות הבחורות שיוותרו על המבורגר טוב. ואם האפשרות לבילוי זוגי פתוחה, השמיים הם הגבול.
שיגידיגי נפתחה ברחוב הארבעה, במין מסדרון ארוך שמעצב מוכשר הפך אותו לחלל צבעוני, עם קירות בציפוי נירוסטה ונברשות שנראות כמו קונדומי זכוכית צבעוניים ענקיים המשתלשלים מהתקרה. ההזמנה מתבצעת בקופה, בסגנון מקדונלד'ס, והאוכל מגיע לשולחנות במגשי נירוסטה עגולים, שיש בהם אפילו חורים לקעריות הנשלפות במיוחד למילוי הרטבים.
הזמנו מנה אחת של המבורגר טלה, המגיעה כשהיא מחולקת לשתי קציצות קטנות של מאה גרם כל אחת, עם תוספת של צ'יפס; מנה דומה של קציצות בקר עם צ'יפס בטטה ומנה נוספת הנקראת כאן סלפי ריבס — שהיא למעשה כריך במילוי בשר צלעות.
אחרי המתנה קצרה אספנו את המנות מהקופה: קציצות הטלה והבקר הוגשו בדרגת צלייה מדיום והיו טעימות ועסיסיות למדי, אבל המתינו ככל הנראה זמן רב מדי במטבח והיו קצת פושרות. הלחמניות, בריושיות־משהו, רופדו בפלחי עגבנייה ובחסה, היו טובות והתאימו מאוד לייעודן. הרטבים — מיונז חריף, קטשופ, חרדל — הוגשו בבקבוקים גדולים מהזן הלחיץ ועשו עבודה טובה. תוספת של פלפלים חריפים כללה כמה פלפלונים כבושים שהיו חריפים בקושי.
רק כריך הצלעות היה יצירה מוזרה: הייתה זו לחמנייה מלבנית, הכורכת פרוסות דקות של בטטה, בצל, מיונז בטעם מעושן ובשר שקולף מעצם הצלע ועבר כנראה
תהליך זיגוג מסובך כלשהו, שעיקר כמעט כל זכר מטעמו המקורי. עם כל ההערכה לרצון ליצור משהו חדש ונועז שיותיר חותם, לא זו הדרך. הצ'יפס היה מעולה. אצבעות הבטטה המטוגנת הוגשו אחרי שנטבלו בטמפורה. רק בטבעות הבצל הייתה יותר טמפורה מבצל.
סך הכול נהנינו מהארוחה. אילו היינו עובדים באזור רחוב הארבעה, המציע אין־ספור אפשרויות גם בשעות היום וגם בלילה, שיגידיגי הייתה תופסת מן הסתם מקום כאופציה לארוחת צהריים זריזה, מהסוג שמחזיק אותך חי עד שעות הערב.
אם היינו עוברים פה בלילה, היינו אוכלים את אותה ארוחה רק עם בירה או יין במקום הספרייט והקולה. על כל זה שילמנו 165 שקל. אבל אנחנו לא דוגמה. זוג שלא מחויב בדגימת התפריט יכול לסגור פה עניין ב־100 שקל.
- שיגידיגי, הארבעה 10. טל': 5613888
