חיים בקושי. קשה להאמין, אבל באתר הקרוואנים
הישן והמוזנח באור עקיבא
עדין גרים אנשים. ליתר דיוק, שבע משפחות שמגדלות ילדים בגילאים שונים.
הם מצטופפים בחדרונים הקטנטנים, בתוך מה שנשאר מקופסאות העץ המתפוררות שהם קוראים להם, בלית ברירה, "בית".
בשנות ה-90 עם הגעתה של העלייה הגדולה מחבר העמים ומאתיופיה, התקשתה המדינה לספק דיור למאות אלפי העולים שהגיעו לישראל ופתחה 22 אתרי קרוואנים
בכדי לפתור את
מצוקת הדיור.
"אני זוכר כשהגענו לכאן לפני 20 שנה, זה היה מקום פסטורלי ויפה שנראה כמו אתר נופש", נזכר א', 44, המתגורר באתר הקרוואנים עם שלושת ילדיו. "אמרו לנו שנחיה כאן שנה, ואחרי זה נעבור לדירת 'עמידר'. אנחנו עדיין מחכים לזה".
היום, החיים באתר מפחידים. טיפוסים מפוקפקים מסתובבים כאן בלילות והנחשים הם לא רק הולכי-על-שתיים. אבל הפחד הגדול ביותר שלהם שיבואו לפנותם בכוח והם יישארו ללא קורת גג.
בינואר 2004 נסגר רשמית אתר הקרוואנים האחרון בישראל בחצרות יוסף, שבגליל. שרת הקליטה דאז, ציפי ליבני,
הבטיחה בטקס החגיגי שתדאג שתופעת הקרוואנים לא תחזור יותר.
האתר באור עקיבא החל להתרוקן כבר בסוף שנות ה-90 כשרוב העולים קנו, שכרו או קיבלו דירות "עמידר". הקרוואנים הישנים נהרסו, עובדי העירייה הפסיקו לפנות את הזבל ומהר מאוד הפך האתר למזבלה של האזור.
לקראת שנת 2000 רוב הדיירים פונו, חוץ משבע משפחות שלא נמצא להן פתרון. מדובר במשפחות מעוטות יכולת, מרובות ילדים, שנקלעו למעגל העוני והתקשו לצאת ממנו.
מסתבר שפניותיהם החוזרות ונישנות לרשויות בבקשה להעבירם לדיור קבע, נפלו על אוזניים ערלות. "ההכנסה החודשית שלי מסתכמת ב-3,500 שקלים", מספר ד' בן ה-52. גם הוא מתגורר באתר קרוב ל-20 שנה.
"יש לי חמישה ילדים, אשתי לא עובדת והם עוד רוצים שאני אשלם להם על החורבה הזו 600 שקלים בחודש", הוא אומר ומצביע על הקירות המתפוררים ועל ריצפת העץ הרקובה.
"אנחנו חיים שבע נפשות בשני חדרים קטנים ומטבחון. הילדים שלי כמעט ולא יוצאים מהבית. אני פוחד שייפלו לאיזה בור או יתחשמלו מכבלי החשמל החשופים. על להזמין חברים אין בכלל מה לדבר, בגלל הבושה".
א' מוביל אותנו לביתו. כשהוא פותח את הדלת, עולה מיד צחנה כבדה של עובש וריקבון. "כאן אנחנו גרים", הוא אומר ומוביל אותנו לתוך אחד החדרים.
יום אחד התושבים החליטו שנמאס להם וכבר כמעט שנתיים הם מנהלים משא ומתן על פינוי המקום מול משרד השיכון והבינוי וחברת "עמידר".
לדבריהם, הפיצויים שמציעים להם בכדי לעבור משם, מגוחכים. לא' הציעו בדצמבר 2007, 370 אלף שקלים כדי שיעזוב את הקראוון. לאחר כל הניכויים בגין חובות, נותרו מהסכום הזה כ-218 אלף שקלים.
"בכסף שהם נותנים לי אני אוכל בקושי לקנות דירת חדר בשכונת מצוקה באור עקיבא", אומר א' בכעס. "אני כבר שבע שנים נקי לחלוטין מסמים. אם אגיע לשם אני עלול ליפול בחזרה אל המלכודת הזו".
גם ד' סירב לעזוב בתמורה לסכום דומה. "זה פשוט מצחיק, הם חושבים שאנחנו מפגרים. עדיף לי כבר להישאר בקרוואן", הוא אומר.
אבל כנראה שגם זו אינה אופציה. באוקטובר 2009 קיבלו תושבי אתר הקרוואנים הודעות מחברת "עמידר" על כוונה לפנות אותם.
מחברת "עמידר" נמסר בתגובה: "באתר הקרוואנים מתגוררות שש משפחות שהוצעו להן מספר פתרונות דיור ראויים והם סירבו לקבלם. נכון להיום, שתי משפחות הביעו לאחרונה הסכמה לפיתרונות דיור שהוצעו להן וכרגע הנושא נמצא בעיצומו של תהליך למימוש הפיתרונות".
תגובת משרד הבינוי והשיכון: "לקראת סוף שנת 2009, שתי משפחות גדולות (חמש נפשות ושבע נפשות) הסכימו לקבל דירה חלופית, כיום המשפחות נמצאות בהליכים לקבלת הדירות מול חברת עמידר. כמו כן הצעה לקבלת דירה חלופית קיימת גם לגבי ארבע המשפחות שנותרו באתר הקרוואנים".
בעיריית אור עקיבא סירבו להגיב לדברים.
