כולנו גיא עזורי

האירועים האחרונים בכדורגל מוציאים כל חשק לכתוב על הענף. ברקוביץ' מכנס מסיבת עיתונאים ותוקף את כל העולם, ואנחנו צוחקים. דניאל יאמר נאלץ לשכור מאבטח כדי להתגונן והתגובות הן בעיקר בכיוון של 'מי הוא בכלל'. גיא עזורי כמעט מורד מהכביש על ידי קבוצת חוליגנים שלא אהבו את התיקו מול אחי נצרת והעולם שותק.

איפה יו"ר ההתאחדות אבי לוזון בכל הסיפור, איפה שרת הספורט לימור לבנת, שמדקלמת טקסטים שהכתיבו לה יועציה ולא אמרה שום דבר משמעותי מאז נכנסה לתפקיד שלה.

ג'קי דקל הגדיר פעם את אשקלון כלבנון, ומכאן עולה השאלה למה אפשר להשוות את באר שבע. איך יכול להיות שמנסים לפגוע פיזית במאמן שמנסה לבנות משהו אצל העולה החדשה, שאוהדיה עדיין לא הבינו שהם שייכים למועדון שוליים בכדורגל הישראלי למרות שתי אליפויות אי שם בשנות השבעים.

איפה הייתה המשטרה במקרה הזה, למה ליוו את המאמן עד פתח המכונית ולא יותר. איפה היו ההורים של אותו ילד מטומטם שעמד ליד המכונית של עזורי וקילל אותו בקללות שהאוזן לא יכולה לשמוע והדף לא יכול לסבול.

אתמול עלו ארבע קבוצות למגרש ושיחקו כאילו לא קרה כלום. שום גינוי, שום מחאה, שום כרוז שיפתח את המשחק בהוקעה של המקרה של עזורי, שום כלום. ג'קי בן זקן שבירבר בשבוע שעבר בכל מקום לא השמיע קול. יעקב שחר הגדול לא הוביל שום מהלך משמעותי למיגור האלימות ואלי גוטמן שכח שיום לפני כן כמעט הרגו קולגה שלו והעדיף להשתפך על השחקנים שלו.

אף אחד לא העלה רעיון להשבית את הליגה בנימוק המטומטם שכך האלימות תנצח, אף אחד אפילו לא חשב אפילו להשבית את הליגה למחזור אחד במחאה.

 שום דבר, נותנים להכל לעבור מעל הראש בתקווה שיום אחד יהיה כאן יותר טוב. יו"ר ההתאחדות שתק כי במקרה הזה לא מדובר באוהדים של בית"ר ירושלים ולימור לבנת העדיפה להתראיין ולפלוט מילים ריקות מתוכן שנוסחו בקפידה כדי שחלילה לא תגיד משהו מתריס או משמעותי.

בשבוע הזה כולנו גיא עזורי, כי משם זה התחיל ולכו תדעו איפה זה ייגמר. כשכל אחד דואג לאינטרסים ולתחת שלו בסופו של יום נמצא את עצמנו מובסים מול החוליגנים שמזהים את הסדקים שאנחנו יוצרים בתוכנו והופכים אותם לשבר.

השתיקה המעיקה והמציקה של מי שאמור להניע כאן מהלך חמורה יותר מההתנהגות של אותם אוהדים שמרשים לעצמם לקלל או הורים חסרי אחריות ששולחים ילד בן 12 למגרש בלי פיקוח והשגחה.