הכוריאוגרפית הישראלית הבינלאומית, יסמין ורדימון, תגיע בפעם הראשונה עם להקתה לישראל במסגרת סיור הופעות בינלאומי, אותו מקיימת הלהקה המצליחה לציון עשור להיווסדה. לחיפה היא תגיע במוצ"ש הקרוב, ה-6 במרץ, ותקיים את הופעתה באודיטוריום.
בישראל תופיע הלהקה עם Yesterday, המופע האחרון של הלהקה לציון עשור לקיומה. זוהי יצירה חדשה, מעין רטרוספקטיבה בה נכללים דואטים, קטעי סולו בולטים ורגעים בלתי נשכחים שנבחרו מתוך רפרטואר הלהקה. שמונה רקדני הלהקה רוקדים את הקטעים השונים השזורים אחד בשני באמצעות קטעי מחול מקוריים חדשים, עבודות וידאו, ואנימציה. יצירתה של ורדימון בולטת בזכות שפת תיאטרון המחול הייחודית שהיא מציגה, המשלבת בין תיאטרון פיסי, עיצוב במה עם טכנולוגיות מקוריות, דיוק ופיסיות טוטלית, שהיא סימן ההיכר ביצירתה שלה.
עם זכייתה של יסמין ורדימון בשנת 1995 בתחרות “בדרך ללונדון” לכוריאוגרפים צעירים (שת”פ של מרכז סוזן דלל והמועצה הבריטית בישראל), עזבה את להקת המחול הקיבוצית שם רקדה ועברה לאירופה. ב-1997 התמקמה באנגליה, שם העלתה את עבודתה הראשונה “תראפיסט”, ובעקבותיה הוזמנה להיות כוריאוגרפית הבית של מרכז המחול היוקרתי האנגלי ה”פלייס”. זמן קצר לאחר מכן הקימה את להקת המחול שלה, אשר הופיעה ב-25 מדינות שונות.
שותפה של יסמין ליצירה הוא בן זוגה, האמן הפלסטי גיא בר-אמוץ, שמתפקד גם כיועץ אמנותי של הלהקה, מעצב במה ומדיה. בר-אמוץ עובד ומתגורר בלונדון מ-1997. הוא סומן ככוכב כבר בהיותו סטודנט בבצלאל (בימים אלה הוא מרצה אורח בבצלאל), ושנה לאחר תערוכת הסיום המרשימה שלו כבר הציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל במסגרת סדרת התערוכות “פרק” שאצרה שרית שפירא. את לימודיו לתואר שני המשיך בלונדון.
יסמין, עשור להקמת הלהקה, מה משמעות הדבר עבורך?
“ 10 השנים עברו במהירות גדולה, אולי מכיוון שנהניתי מהן כל כך. אני חושבת שזה חיוני מאוד לעצור בנקודה מסוימת ולסכם. להתמקד בהיכן אני נמצאת היום ואיך הגעתי לזה, ולשאול את עצמי שאלות כנות על המסע המיוחד הזה שעשיתי. זו ללא ספק נקודת ציון בדרך שהלהקה עשתה. ורגע מתאים לעצור כדי להתבונן על עבודתנו.
“החלטתי להשתמש באירועי העשור כנקודת התחלה של התהליך בו אנו מתבוננים לאחור. תהליך שבעצם מאפשר לי להתבונן קדימה. וזו הייתה נקודת ההתחלה ביצירה. אנו עורכים מסע אל תוך הזיכרון שלי”.
מתי התחלת לרקוד?
“הייתי ילדה מאוד אתלטית ועסקתי בהתעמלות שנים רבות עד לגיל 14. באותה שנה גילתה אותי מורה לבלט שהגיעה לכיתת ההתעמלות שלנו כדי לעבוד על ההופעה שלנו, היא בחרה בי והזמינה אותי ליטול חלק בשיעורי הבלט שלה שהתקיימו אחרי הלימודים. תמיד הייתי סקרנית ורציתי לנסות דברים חדשים. נטלתי חלק בשיעורים וגיליתי את האהבה וההתלהבות הרבה מהמחול. ואז התחלתי לוותר על הפעילויות האחרות שלי, אחת אחרי השנייה והתחלתי להתרכז במחול”.
זכית בפרסים רבים הן כמבצעת והן ככוריאוגרפית. האם זה קשה לך כמבצעת לרדת מן הבמה?
“אני אוהבת להופיע ואני אוהבת להיות על הבמה. במהלך 10 השנים האחרונות הופעתי כמעט בכל העבודות שלי. ההחלטה לא להופיע היא החלטה פרקטית לחלוטין. מאז שהפכתי לאם הבנתי שלא אוכל לעשות את שלושת הדברים: לרקוד, ליצור כוריאוגרפיה ולהיות אמא טובה, כמו שאני רוצה לעשות. ולכן עכשיו אני עושה רק שני דברים, אני ברת מזל שיש לי צוות שאני סומכת עליו שיבצעו את העבודה כמו שצריך”.
