בימים אלה מתנהלת בבית משפט השלום בירושלים תביעה שהגישה החברה להגנת הטבע, המבקשת למנוע הקמת חווה חקלאית אורגנית בעמק הצבאים
בירושלים. במסגרת התביעה ניתן צו מניעה זמני נגד הנתבעים, האוסר עליהם לבצע בעמק הצבאים כל פעולה הפוגעת בערכי טבע מוגנים, וזאת כדי שלא תיפגע אוכלוסיית הצבאים, שהם חיות בר מוגנות. עיון בבקשות השונות בתיק בית המשפט מעלה אירוע לא שגרתי, הנוגע לחבר קיבוץ מעגן מיכאל,
ששימש באותה עת בתפקיד מנהל החברה להגנת הטבע.
אך לפני כן, הקדמה קצרה. בית משפט שמוציא צו מניעה זמני - מגביל, למעשה, את זכויותיו של הנתבע, עוד קודם שהתקיים בירור שלם לגופם של הדברים וטרם שניתן פסק דין. מאחר שייתכן כי התוצאה הסופית תהיה שונה מזו שהתבררה בשלב מתן הצו הזמני, דורש בית המשפט ממי שמבקש את הסעד הזמני לתת ערובה לכך שאם יסתבר בהמשך שלא היה מקום להוצאת הצו, וייגרם נזק לנתבע כתוצאה מהצו הזמני - ניתן יהיה לפצותו.
גם כאן, כתנאי להוצאת הצו הזמני, נדרשה החברה להגנת הטבע לתת ערבות של החברה, וכן התחייבות (לא מוגבלת) של מנהלה בעבר, באופן אישי, "לפיצוי בגין כל נזק שייגרם לנתבעים, אם תידחה התביעה נגדם".
החברה להגנת הטבע חזרה לבית משפט השלום וביקשה מהשופטת, רבקה פרידמן, לפטור את מנהלה מהחובה לתת "התחייבות אישית".
לטענתה, מדובר בחבר קיבוץ מעגן-מיכאל, אדם שאינו בעל הון עצמי, "ולשם החתימה על התחייבות עצמית, הוא נדרש לקבל את אישור הקיבוץ". החברה להגנת הטבע ציינה שמנהלה בעבר הוא שכיר אצלה, ובתפקידו "אינו עושה לביתו אלא עובד יום וליל לקידום הערכים עליהם אמונה החברה - שמירת ערכי הטבע, הנוף והסביבה בארץ".
השופטת פוסקת כי מאחר שמדובר בחברה להגנת הטבע, שהיא "גוף ציבורי", היא לא מחייבת אותה להפקיד ערובה כספית, אך עדיין יש להבטיח פיצוי מינימלי לנתבעים אם תידחה התביעה נגדם, ואם יתברר כי כתוצאה מהצו הזמני נגרם להם נזק כספי. באשר ל"התחייבותו האישית" של מנהל החברה, אומרת השופטת: "מאחר שנטען שיש צורך באישור הקיבוץ לשם חתימת המנהל על ההתחייבות, תוגבל התחייבות זו לסכום של 50 אלף ש"ח". כמו כן, היא מתירה להמיר התחייבות זו של המנהל בערבות צד שלישי.
