את השלווה הפסטורלית בשלושה קיבוצים - גבעת השלושה,
נחשולים
ובית העמק
- הפריעה בשבוע שעבר המולת כתבים וצלמים שפשטו עליהם. כל זה החל בידיעה עיתונאית שצברה תוך יממה נפח אדיר לכתבות בעיתוני ישראל והעולם. התברר שבין "מחסליו"
של בכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח, בדובאי, גם שלושה קיבוצניקים.
חיסול מסתורי, קיבוץ שלֵו, דרכונים זרים, זהות בדויה, תקרית דיפלומטית. היו שם כל החומרים לסיפור ענק, שהריץ אל חצר המשק צלמים ועיתונאים צמאים למידע.
הפתיחות שמאפיינת כיום את הקיבוצים בתחומים שונים חלחלה גם ליחס כלפי התקשורת, וטוב שכך. זה כולל גם ממלאי תפקידים, גם חברים "מן השורה". ועדיין, כאשר עדת עיתונאים מסתערת על קיבוץ שלו כדי לסקר אירוע חריג - זה מלחיץ, ומצריך ידע וכלים להתמודדות נכונה עם התקשורת. סיטואציה כזו נקראת "משבר תקשורתי".
על מנת לסייע, ולאור ניסיון שצברתי בשנים האחרונות עם קיבוצים שביקשו את עזרתי בעת "צרה", אני פורס לפניכם צרור עצות להתנהלות מול פניית עיתונאי, ולניהול משבר תקשורתי, בו מרוכזת לפתע תשומת-לב יוצאת דופן אל הקיבוץ.
האסטרטגיה שעליה אני ממליץ ככלל ראשון להתנהלות בעת פנייה מעיתונאי, היא לשתף פעולה. אין צורך להיכנס למגננה. להפך, יש לראות
בפנייה לקבלת מידע או התייחסות - הזדמנות להציג עמדה, גרסה, להעביר מסרים לציבור. "נעילת שער הקיבוץ" (בפועל, או כמטאפורה) והימנעות משיתוף פעולה - עלולה לגרור סיקור עוין, לא ענייני ובלתי-הוגן. למדנו כבר שעיתונאי ש"נסגר עליו השער הראשי" ייכנס מהצדדי, ויהפוך אבן על אבן כדי להשיג את המידע, גם בדרכים עקלקלות. לכן, "נשמו עמוק", תנו לכתב תחושה של שיתוף פעולה, והציגו מידע רלוונטי במידת האפשר.
השלב השני הוא יידוע החברים, בעזרת אמצעי תקשורת פנימיים, על פרטי "הפרשה" והתעניינות התקשורת בה. החליטו מי הכתובת בהנהגת הקיבוץ שתיבחר לעמוד בחזית ולנהל את הקשר עם התקשורת, וידעו על כך את החברים. הציגו לחברים שליטה במצב.
הצגת גרסת הקיבוץ, או החבר בו מדובר. לפעמים מומלץ לעשות תדרוך עיתונאים - לאסוף את העיתונאים, להציג לכולם את הגרסה הרשמית, להשיב לשאלות. חשוב להקפיד על גרסה רשמית אחת, שתוצג בצורה מסודרת וגלויה, על-ידי דמות אחת או שתיים מהקיבוץ, בהתאם לנושא המדובר. ולא פחות חשוב - שהדמות שבחר הקיבוץ "לעמוד בחזית" תהיה מקובלת, אמינה ומהימנה.
ושתי הערות לסיום: אני לרשותכם. הרימו אלי טלפון בזמן אמת, ואסייע. אהיה השכפ"ץ של הקיבוץ. ואחרי הכול - זכרו ש"יש חיים" גם אחרי כתבה בעיתון או בטלוויזיה.
- הכותב הוא דובר התנועה הקיבוצית