על פי מיקומה, היו לארמנדו כל הנתונים להפוך למלכודת תיירים - מהסוג שאפיין מאז ומתמיד את רצועת החוף התל אביבית. איך ייתכן שבמשך השנים, ולמרות הנוף המושלם, לא צמחו כמעט מסעדות סבירות לאורך חופה של העיר העברית הראשונה? חידה היא. עד כה מנטה ריי ופיני בחצר היו השתיים היחידות שראוי לאכול בהן.
מעכשיו אפשר להוסיף להן גם את ארמנדו, המגדירה את עצמה כמסעדת דגים ופירות ים. ברגע שאתה מתיישב בה, מול הים הכחול המרצד בשמש, אתה חש כתייר בעירך שלך. מחיר הארוחה נקבע לפי מחיר הדג שנבחר, על פי סוגו ומשקלו.
מבחר הדגים גדול וכולל מושט, מוסר, פילה שולה, בורי, סלמון, ברבוניה דניס וסטייק לוקוס. לפי משקל נמכרים פה פרידה, לברק, לוקוס, מליטה ומוסר ים. יש גם פירות ים ואפילו מנות בשר, אבל לא לשמם התכנסנו.
דגים הם מוצר רגיש מאוד ולכן מומלץ תמיד להתייעץ עם המלצר, שאמור לדעת מה טרי ומה פחות. המלצר שלנו המליץ על לברק שלם הנאפה בתנור עם מלח גס, ועל פילה דניס על הגריל. מיד אחר כך הגיעה סלסילת לחמניות, שחורות ולבנות.
אחריהן השולחן הוצף בקעריות של סלטים. חלקם היו מצוינים, חלקם טובים וחלקם סבירים. ביניהם היו חצילים בטחינה, כרובית בטחינה, כרוב במיונז, טחינה לבנה, לבּנה, סלט גזר בסגנון מרוקאי — עם כמון וכוסברה, לימון כבוש, קוביות בטטה מבושלת, גמבה בתחמיץ ועוד.
בנוסף קיבלנו גם סלט ירקות רענן ועז טעמים שהורכב מעלי חסה קרירים ופריכים, טבעות בצל סגול וקוביות עגבנייה ארגמנית שניכר בה היטב שבשום שלב בחייה לא שהתה במקרר.
אחרי הפוגה משמעותית ומתוזמרת היטב הגיעו הדגים. בשיטת האפייה הרגילה במלח, הנקראת סרקופז' (ארון מתים), קוברים דג גדול תחת שכבה עבה של מלח גס, מרטיבים במים ומכניסים לתנור. אחר כך שוברים את תבנית המלח ושולפים
מתוכה את הדג, המתקלף גם מעורו. כאן המלח פוזר בשולי התבנית, בלי מגע ישיר בדג עצמו. התוצאה הייתה מדהימה למדי: העור שחום ופריך, אבל הבשר כה רך, עד שנדמה היה שאפשר לאכול אותו על עצמותיו. אגב, באותה שיטה בדיוק אפשר להכין גם עוף.
לעומת הלברק, פילה הדניס אכזבו מעט: צריבת האש שספגו הייתה עמוקה מדי ופגמה בעסיסיותם. הם גם תובלו בגסות כאילו היו נתחי פרגית הנמצאים בדרכם אל המנגל ולא נתחי דג עדינים. לצידם קיבלנו בצלוחית נפרדת פרוסות תפוחי אדמה שנאפו בתנור, והוגשו עם שוליים שנצרבו קלות. יחד איתן הגיעו חציל אפוי שכוסה במעטה של טחינה לבנה, צלוחית גבינה בולגרית עם זיתים דפוקים, חומוס שהיה לא רע ואיקרה שמנתית.
כיוון שאכלנו בשעת צהריים, כשלפנינו עוד כמה ממטלות היום, נאלצנו להימנע מיין, שהיה יכול להתאים כאן מאוד. גם על קינוחים ויתרנו. במקומם קיבלנו ביוזמת המטבח צלוחית פירות חתוכים — תותים, קיווי, מלון — שהוגשו על מצע של קוביות קרח.
החשבון שקיבלנו עמד על 270 שקל כולל שירות — סך סביר למדי לארוחה שהפתיעה אותנו לטובה.
- ארמנדו, הרברט סמואל 88. 9442837־057
