האם אפשר לתבוע על לשון הרע בעלון הקיבוץ

קורא שאל: בעקבות הידיעה על פסק דין בתביעת לשון הרע בין שני חברי קיבוץ גבע - רצוני לדעת מהי מידת החשיפה של עורך עלון בקיבוץ לתביעה כלפיו, בהקשר לדברים שחבר מפרסם, שמתבררים בהמשך כלשון הרע; ובכלל, מה צריך עורך העלון לעשות במקרה שחבר מבקש לכתוב בעלון דברים "חמורים" על חבר אחר. האם די בכך שהחבר אומר לעורך העלון שהכול אמת, והאם עורך העלון צריך לבקש תגובה?

המדור משיב: "המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא", אמרו חכמי הנזיקין במסכת אבות. "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע" - קובע חוק איסור לשון הרע - עובר עבירה פלילית, שדינה מאסר שנה אחת. הוצאת דיבה היא עוולה אזרחית, שמכוחה יכול מי שנפגע להגיש תביעה לפי חוק לשון הרע, ובית המשפט רשאי לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי שלא יעלה על 50 אלף ש"ח, מבלי שהנפגע יידרש להוכיח נזק בפועל.

החוק מטיל אחריות בגין פרסום לשון הרע "באמצעי תקשורת" על שורה של אנשים, ובהם "האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת, מי שהחליט בפועל על הפרסום, וגם האחראי לאמצעי התקשורת (המו"ל, למשל)".

האם עלון בקיבוץ הוא "אמצעי תקשורת?" עו"ד אדם פיש ("פיש, בן ארי ושות'"), המתמחה בתביעות לשון הרע, אומר כי "אמצעי תקשורת", לעניין חוק

כיצד, אם כן, צריך לפעול עורך העלון בבואו לפרסם ידיעה שעלולה לפגוע, או כזו שעלולה להיות בגדר הוצאת דיבה? עו"ד אדם פיש מסביר כי תהיה לעורך העלון "הגנה טובה", במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון-הרע, אם יתקיימו שני תנאים גם יחד: האחד, "שהדבר שפורסם היה אמת", והשני - כי "יש בפרסום עניין ציבורי".

קיום התנאי השני, אומר עו"ד פיש, הוא פשוט ליישום, ועורך העיתון לבדו כשיר להחליט אם קיים בידיעה עניין ציבורי. "במקום בו אין לידיעה עניין ציבורי - יש להימנע באופן מוחלט מהפרסום", מדגיש עורך הדין, ומוסיף כי התנאי הראשון, בדבר אמיתות הפרסום, מורכב ביותר. העובדה שפרסום עלול לכלול דברים שהם בחזקת לשון-הרע - מטילה חובות רבות ומורכבות על עורך העלון ועל המו"ל שלו, ולכן, לנוכח הזהירות הרבה שיש לנקוט במקרים כאלה, והאחריות שעלולה להיות מוטלת על עורך העלון ואחרים, הוא מציע שבמקרים כאלה יפנו העורך או המו"ל לקבלת ייעוץ משפטי באשר לסוגיית הפרסום הפוגע.

בין היתר, ובהתאם לנסיבות המיוחדת של כל מקרה, אומר עו"ד פיש, ראוי שעורך העלון ינקוט צעדים כדי לברר את אמיתות הדברים הכלולים בפרסום שעלול להיות פוגעני. כחלק מזה, חובה עליו לפנות אל האדם "מושא הפרסום", כדי לקבל את תגובתו. אם לא תיעשה פנייה שכזו, לא ייהנה העורך מ"הגנת תום הלב", שהיא הגנה נוספת שהחוק מעניק בתנאים מסוימים.

אך גם בכך לא די, מדגיש עו"ד פיש, שכן על עורך העלון לנקוט אמצעים סבירים לבירור אמיתות הידיעה. השאלה מהם אמצעים סבירים תיבחן בכל מקרה לגופו. אם נבחנה אמיתות הידיעה, והבירור מוביל למסקנה כי סביר שהמידע אמיתי, ובפרסום הידיעה יש משום עניין ציבורי הגדול מהנזק שעלול להיגרם כתוצאה מהפגיעה בכבודו של האדם "מושא הפרסום" - יש להתיר את הפרסום, אומר עורך הדין, בזהירות רבה, וחוזר ומדגיש שעדיף במקרה זה ייעוץ משפטי נקודתי על נטילת סיכון מיותר.

עו"ד פיש מוסיף כי מעיון בידיעה, ובפסק הדין שנסקר בה, עולה כי באותו מקרה הוגשה תביעה רק נגד הכותב עצמו ולא נתבעו עורך העלון או המו"ל, אולם על פני הדברים ניתן להדגים ולומר כי אם תביעה כזו היתה מוגשת, אין זה מן הנמנע שהיתה מתקבלת, אם היה מוכח שלא נעשה כל ניסיון אמיתי מצד העלון לברר את אמיתות הידיעה בטרם פורסמה.