כשנתקלתי לראשונה בכותרות העיתונים, שפשפתי את עיניי: לא ייאמן. איזה רעיון גאוני הוא רקח עבורנו. תודו, בחיים לא הייתם מצליחים לחשוב על זה בעצמכם. אין מה לומר, ביבי יש רק אחד - ואולי טוב שכך. הצעת החוק
החדשה מבית מדרשו של ראש הממשלה שלנו ועושי דברו, שתאפשר לאזרחים שעזבו את המדינה להצביע בבחירות לכנסת - הצליחה להרגיז לא מעט אנשים בארץ, והצליחה להוציא אפילו אותי משלוותי.
רקע קצר, למי שהצליח לפספס: העיקרון מעוות אך פשוט. למרות שמי שבחר לא לחיות כאן אינו תורם דבר ואינו שותף לחובות המוטלים על אזרחי המדינה, הוא יוכל, פעם בכמה שנים, לשלשל פתק לקלפי ולקבוע מי ישלוט בה וכיצד ייראה בית המחוקקים שלה.
כפי שסוניה פרס היתה ודאי אומרת ב"ארץ נהדרת": גם יש לי רעיון, לא פחות מוצלח. בואו ניקח את הקיבוץ כמקרה מייצג. מדוע לא יוענקו לעוזבים זכויות הצבעה באסיפה? נכון, הם בחרו להיפרד מחיי השיתוף ומהאידיאולוגיה השיתופית, לעיתים אף נטשו את הספינה בשעתה הקשה, רגע לפני הטביעה - אבל רבים מהם עדיין שוקלים לחזור מתישהו, לאחר שהעניינים יסתדרו ויירגעו. הם טרם ויתרו על החלום. אפשר לומר עליהם שהם בשר מבשרה של התנועה. מלח הארץ. שגרירים מרצון של המשק. קיבוצניקים בכל רמ"ח איבריהם.
בחייכם, תנו להם עוד צ'אנס. למה שלא יקבעו מי יהיה המזכיר, מרכז המשק, מנהל המפעל? למה שלא ישב נציג העוזבים בוועדת חברה? למה שלא יקבעו גם הם למי יש זכות להרחיב את הדירה, למי מגיע לקבל רכב ומי ישלם את עלות הנסיעה? ואולי הם יכולים לסדר סוף-סוף את לוח התורנויות כמו שצריך?
אהה. עכשיו, פתאום, זה נראה קצת לא במקום. לא צודק, אולי אפילו לא דמוקרטי. אני לא רואה אף קיבוץ אחד שיסכים להצעה מרחיקת לכת ומשונה כזאת - ובצדק. ובכן, תסבירו לי אתם, במה שונה מדינת ישראל מהקיבוץ. מבולבלים? גם אנחנו.
חכו, זה עוד לא הסוף. בעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה סביב הצעת החוק, הועלתה לפני מספר ימים הצעת פשרה שנועדה להרגיע במשהו את הרוחות. התרכזו, זה הולך בערך כך: לא כל היורדים יוכלו להצביע. יופי, עכשיו שימו לב להמשך: הזכאות תינתן רק למי שביקר בישראל במהלך השנים האחרונות. כעת זה ברור לגמרי: עזבתם את הקיבוץ אבל נעניתם לתחנוני המשפחה. עשיתם מצווה ובאתם מניו-יורק לראות סוף-סוף את סבא וסבתא - קבלו פרס: יש לכם זכות לקבוע אם יגורו בקיבוץ שיתופי או מופרט. אין ספק, רואים שיש היגיון בשיגעון. אולי עוד תצליחו להרוויח משהו.
למען הסר ספק, מודה אני. אני מניח שהייתי שמח לו היתה ניתנת לי האפשרות להשפיע על מה שקורה בקיבוץ לאחר שעזבתי, אבל בד בבד ברור שאין שום סיבה שתינתן לי האופציה לעשות זאת. מי שלא מתגורר בתוככי החברה האוטונומית שקובעת את הכללים לעצמה, לא יכול לקבל את הזכות המוסרית להיות שותף אמיתי בתהליך קבלת ההחלטות.
על אותו משקל, אני מציע למר נתניהו לתת זכות הצבעה במרכז "הליכוד" לכל חברי "קדימה" שעזבו אותו לפני מספר שנים. מי בעד חיסול הטרור? שירים את ידו.
לשלושת הטורים האחרונים של מעוז קורן:
