מסעדת דלאל נפתחה לפני כשנתיים במיקום מעולה בנווה צדק. עד כמה מעולה? שתי מסעדות צמודות — סוזאנה ובליני — משגשגות שם שנים ארוכות, תוך חריגה מהנוף הסטטיסטי האכזרי.
מקור השפע הוא מרכז סוזן דלאל הסמוך, המושך אליו מבקרים רבים, ותפיסתה של שכונת נווה צדק כאתר לסיורים פרטיים וקבוצתיים בעלי אופי נוסטלגי ורומנטי. ומה יכול להתאים יותר בסיומו של סיור כזה מאשר ארוחה באחת המסעדות המקומיות?
מבפנים, דלאל מעוצבת בנעימות כשהיא ממשיכה את הקו הארכיטקטוני של השכונה בתוספת כמה אלמנטים נובורישיים, כנראה בלתי נמנעים, ברוח העיצוב העכשווי.
אחרי שתפסנו מקומות שהוזמנו מראש על הבר, התכבדנו בכוס למברוסקו ארגמני ובכוס שרדונה נווה אילן של צרעה, ששינה את עורו תוך כדי שתייה: התחיל
חמצמץ ולימוני ואז הפך לפתע למתוק מדי.
למנות ראשונות הזמנו ניוקי סרטנים וסלט של קלמרי צרובים. שתי המנות הפתיעו לטובה: הניוקי היו מעטים אך שמנמנים ונימוחים, והגיעו כשהם מכוסים בשפע בשר סרטנים. אבל בעיקר כיכב כאן הרוטב: היה זה ציר ימי עמוק, כהה ומשכנע מאוד, המשמש בוודאי גם כבסיס למרק הדגים שקרץ לנו מחלק אחר של התפריט. הקלמארי היו רכים וטעימים: הם הוגשו בליווי קיסמי שומר שהעניקו למנה ניחוח של אניס ושחו בחמאת עגבניות חמצמצת.
שני הרטבים חוסלו עד הטיפה האחרונה בעזרת פוקצ'ה שהוגשה לוהטת, בליווי קעריות קטנות של קרם חצילים
ושמן זית עם חומץ בלסמי.
משם המשכנו לעיקרית: מנה קטנה של פרוסות סינטה, 120 גרם סך הכול, שהוגשו על מצע מבושל של בצל ותרד. הבשר היה טוב. זו אולי לא הסינטה הכי משובחת שאפשר להשיג בנווה צדק, המתהדרת כידוע בין השאר גם בכמה מסעדות בשר מעולות, אבל טעים.
ליווינו אותה במנה ראשונה נוספת של ארטישוק צלוי: ארבעה רבעים של ארטישוק צעיר שספג צריבה על הגריל והוגש תחת שפע לימון ושמן זית. יש אלף ואחת דרכים להשחית את הירק העדין הזה — הנחשב בכלל לסוג של קוץ — אבל כשזה מצליח זה מעולה. כאן עברנו לסוביניון בלאן של רקנאטי, שבטח לא נחשב לרע מסוגו, אבל המחיש לנו אמת ישנה: סוביניון בלאן לא מצליח לרגש.
סיימנו בכדור של גלידת וויסקי שהוגש כשלצידו ביסקוויט פריך ואגס קטן שבושל ביין. הטעמים — ויותר מהם — המרקמים השונים שעבדו במנה הזאת יצרו קינוח שלא סבל מהפצצת המתיקות המקובלת, ולמען האמת היה מענג למדי.
רק החשבון, כמעט כמו תמיד במסעדות תל אביב,
התגלה כמופרז. אין סיבה לתמחר כוס למברוסקו ב־28 שקל, כאשר שלישיית בקבוקים נמכרת היום בחנויות היין ב־99 שקל. גם 14 שקל הם יותר מדי על הפוקצ'ה, שצריכה להיחשב לחלק מהמנות הראשונות, וכך גם יותר מ־40 שקל על כל כוס יין לבן. אבל השיא: 58 שקל(!) על ארטישוק, שנמצא בשבועות אלה בעונתו. כך שילמנו שוב 440 שקל כולל שירות על ארוחה שלא הייתה צריכה לעלות יותר מ־350 שקל. חבל. מסעדנים צריכים לזכור שגם למחיר יש טעם, ולפעמים הוא לבדו יכול להרוס ארוחה.
- דלאל, שבזי 10. טל': 5109292
