להתגבר דרך הבדמינטון

זיו נדיל (בן 14.5 מקיבוץ חצור) הוא אלוף ישראל בבדמינטון לגילאי 15-13. כבר שש שנים הוא בענף, אליו נכנס בעקבות אחיו. בזכות כישרונו, זיו משחק השנה מול גילאי 17 ולא נופל מהם. לפני שנתיים איבד את אביו, ומאז נתמך על-ידי הענף והחברים כדי לחזור לשגרה, להתאושש ולהמשיך את החיים, שהשתנו לגמרי מאותו יום נורא.

זיו משתייך לאקדמיה לבדמינטון בחצור. הוא מתאמן כבר יותר מחמש שנים. באליפות ישראל האחרונה זכה לעלות לפודיום, כשהוא מנצח לראשונה מתחרה

על זיו מוטל עומס ספורטיבי גדול. "אני מתאמן כל יום, ומקנא בילדים בגילי שיש להם המון זמן פנוי. לפעמים אני לא מבין איך הם יכולים לשבת כל כך הרבה שעות ולא לעשות כלום, או לבלות שעות מול המחשב. הספורט ממלא אותי מכל הבחינות. לפני שנתיים, כשאבא שלי נפטר, לקחתי את זה קשה והענף עזר לי להרים את הראש. אני נזכר שכבר בשבעה רציתי לחזור להתאמן. בהלוויה היו לא רק השחקנים והמאמנים שלנו, אלא אנשים מחוץ למועדון. כולם עזרו לי, ממש כמו במשפחה".

נדיל. "כיף לי לסמוך על עצמי ולהאשים רק את עצמי" (צילום: דוד פיינמסר)

זיו נדיל: "נכנסתי בזכות אחי, הוא נתן לי את ההשראה. בחצור יש גם כדורעף. עד לפני שנה הייתי שחקן כדורעף בצפית וגם שחקן בדמינטון. ההנאה שלי היא מהמשחק האישי. כיף לי לסמוך על עצמי ולהאשים רק את עצמי. כשאתה מפסיד בגלל אחרים זה מתסכל יותר, ואין מה לעשות עם זה. כשאני שוגה ומפסיד, אני יכול לעבוד על הטעויות כדי לתקן. אני רואה את ההשקעה של המאמן שלי, אביב שדה, ושל אחיו, המנהל, ניר שדה, שהתמנה למנכ"ל האיגוד, וזה גורם לי לרצות להשקיע. נשאבתי לתוך הענף הזה, כיף לשחק בו, ואני שואף להפוך לשחקן מקצוען".

"אני יודע שיהיה לי קשה להתקדם בארץ, כי אין פה מימון לספורט. אני מקווה לקבל מעמד של ספורטאי מצטיין וחושב על דחיית שירות כדי לשחק שנה בחו"ל. אם זה יהיה מוצלח - אוכל לחזור לאירופה, לשחק שם בצורה מקצועית ולהיות בדרג המוביל בעולם".