גיורא שנאן ז"ל (ששימש כסגנו של יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח) היה חבר קיבוץ אפיקים
עד יום פטירתו בנובמבר 2001. בנו, עוזי שנאן ז"ל, נפל בשירותו הצבאי ב-8 בדצמבר 1950, ומאז הוכר גיורא כאב שכול על-ידי משרד הביטחון, והיה זכאי לקבל תגמול חודשי בהתאם ל"חוק התגמולים" למשפחות שכולות.
עתה טוענים שלושת ילדיו, בבית משפט השלום בהרצליה, כי קיבוץ אפיקים "קיבל, במשך כל השנים, מאביהם המנוח את תגמולי משרד הביטחון בניגוד לדין, ובכך התעשר הקיבוץ על חשבונם".
לטענתם, לפי חוק התגמולים, "הזכות לתגמול אינה ניתנת להעברה", ולכן, לדעתם, אסור היה לקיבוץ אפיקים לקבל מהמנוח את התגמולים, שכן לשיטתם, החוק מחייב לשלמם לזכאי בלבד, ואין הזכאי יכול לוותר על קבלת הגמלה אליו או להעבירה לקיבוץ. לכן הם תובעים להשיב למשפחה את תגמולי השכול (כ-100 אלף ש"ח).
קיבוץ אפיקים, באמצעות עורכי הדין עומר כהן וגיל דגן
(שלמה כהן ושות'), טוען שאין מניעה כי התגמולים יועברו לקיבוץ, מה-עוד שהדבר נעשה מרצונו החופשי של המנוח, בין אם הסכמתו נובעת מתקנון הקיבוץ (המהווה הסכם בין הקיבוץ לחבריו), ובין אם מדובר בהסכמה שלא בוטלה במשך 51 שנים, עד לפטירתו.
היש מניעה חוקית, שואלת השופטת אירית מני-גור מבית משפט השלום בהרצליה, "שקיבוץ יקבל בהתאם לרצונו של חבר הקיבוץ את תגמולי השכול להם הוא זכאי ממשרד הביטחון"? לדעתה, אין כל אי-חוקיות בכך שהתגמולים הועברו לקיבוץ. אכן, החוק אוסר על העברה של "הזכות לתגמול", אך המנוח לא העביר את זכותו. "כל שהמנוח עשה הוא לקבל את התגמול לידיו, ולהעבירו מרצונו החופשי לקיבוץ", אומרת השופטת ודוחה את התביעה.
השופטת מסבירה שהמנוח בחר למסור את חשבון הקיבוץ למשרד הביטחון, מבלי שכפו עליו לעשות זאת. המנוח יכול היה בכל עת לבחור, מדי חודש, לשנות
את מספר החשבון ולהחליט כי הוא מקבל לידיו את התגמול. זו ההוכחה לכך ש"הזכות לקבלת התגמול" לא הועברה לקיבוץ, אלא נותרה שלו עצמו. הכספים הם שהועברו לקיבוץ, אומרת השופטת, ולא הזכות. אין בהעברת התגמולים לקיבוץ כדי לסתור את מטרת "חוק התגמולים", אומרת השופטת, שכן הוא נועד לתת להורים השכולים ביטחון סוציאלי, ואכן, "המנוח זכה כל חייו לסיפוק כל צרכיו מן הקיבוץ ועל חשבון הקיבוץ".
בשולי הדברים, מציינת השופטת כי הגם ש"לכאורה התובעים לא היו מיוצגים, ניכר שהם זכו לייעוץ משפטי צמוד", והיא מחייבת אותם לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות בסך 3,500 ש"ח.
