לאחרונה ביקרתי עם שותפי למדור, יורם מארק-רייך, בספגטים סניף קסטרא. היינו בדרך ללוויה, ואין כמו ביקור בקסטרא כדי להיכנס לאווירת הדיכאון. הקניון עצמו מושקע, מרשים, מעוצב להפליא, החנויות בו מקסימות, האסתטיקה מושלמת, רק חסרים אנשים כדי להחיות אותו.
בתוך השממה של קסטרא, ספגטים מהווה פלא בפני עצמו. בעוד שמסעדות רבות אחרות התרסקו בקניון, ספגטים שורדת כבר שנים. בביקורנו במקום, ראינו בספגטים יותר אנשים מאשר בכל הקניון, אולי בגלל שהייתה שעת צהריים ומרבית עובדי קסטרא בעצמם הגיעו לאכול בספגטים, כי יש להם הסדר לארוחות.
יש בספגטים עסקיות ב-54, 69 ו-89 ש"ח, שכוללות מנה ראשונה, עיקרית ושתייה, וכן לוח עליו רשומות מנות יומיות שאינן בתפריט. אני חובב דגים,
ובאותו יום כלל ההיצע מנה יומית של פילה מושט, שתומחרה בעסקית של 54 ש"ח. הזמנתי אותה. הייתה גם מנה של פילה בס, אבל המחיר, 109 ש"ח, היה שערורייתי. גם במסעדות יוקרה לא תמצאו מחיר כה יקר לדג במסגרת עסקית. למנה ראשונה הזמנתי פטה כבד, וכוס לימונדה השלימה את העסקית שלי. מארק-רייך בחר עסקית של 69 ש"ח שכללה כבד עוף ברוטב מתוק, לא לפני שפתח את ארוחתו במרק היום. על שתייה קלה הוא ויתר, מה שעורר בי ציפייה לתרגם את השתייה שלו לשתייה חמה עבורי בתום הארוחה.
רייך דיווח שהמרק טעים מאוד (ובינינו, ביום גשם קר, איזה מרק לא יהיה טעים?). גם פטה הכבד שהזמנתי היה טעים, במיוחד בתוספת ריבת בצל, רק חבל שצלוחית ריבת הבצל הייתה קטנה מדי. למרות שעסקית אמורה לכלול את כל מה שצריך בארוחה, בספגטים העסקית לא כוללת לחם, ונאלצנו לשלם 12 ש"ח תוספת עבור פוקצ'ה טרייה וטובה, שהוגשה עם צלוחית (קטנה מדי) של שמן זית, מלח גס ובלסמי. ביקשנו צלוחית נוספת, וגם זה לא הספיק לטבילת כל הפוקצ'ה, אבל לא היה לנו נעים לבקש צלוחית שלישית.
הארוחה, שהחלה טוב, ספגה נפילה בשלב העיקריות. משום מה בספגטים העיקריות מגיעות עם תוספת אחת בלבד. אני הסתפקתי בפירה לצד הדג, ורייך בשעועית ירוקה לצד הכבד. כל אחד הביט בערגה בתוספת של השני. שקלנו אפילו לעשות עסקת חילופין של חצי פירה תמורת חצי שעועית, אבל כמות התוספת לא הייתה נדיבה דיה כדי שנוכל לעשות עסקה כזו.
הבעיה היותר גדולה הייתה במנות עצמן. אצלי ההתחלה הייתה מבטיחה. פילה המושט שקיבלתי היה עשוי היטב בחלק עימו פתחתי, ואחרי ששפכתי את הרוטב שהגיע לצידו (רוטב צהוב עשיר בטעם וקצת חריף שהוגש בצלוחית קטנה מדי) נהניתי מכמה ביסים. עד שפתאום, באמצע המנה, ללא כל התראה מוקדמת, הגעתי לחלק נא של הדג. לא ברור לי כיצד הצליחו לצלות את הדג בצורה כל כך לא שווה, אבל קיבלתי דג שבקצוות שלו היה עשוי היטב, ובמרכזו היה על גבול הנא. לאכול דג נא שלא במסגרת סושי, ובלי וואסבי ליד, זה לא משהו. ביקשתי עוד צלוחית של הרוטב הצהוב, בתקווה לשדרג את הדג הנא, אבל קיבלתי צלוחית של רוטב אחר, שנראה כמו מיונז עם בזיליקום. ניסיתי. הרוטב ממש לא התאים לדג, ודאי לא לדג שלא נצלה מספיק.
אצל הרייך הבעיה הייתה הפוכה. הכבד שלו נצלה עד שהוציאו לו את הנשמה. כבד עוף טוב הוא כזה שמוגש כשהוא עדיין עסיסי, קצת מדמם, עם סימני חיים קלים. רייך, שדיפלומטיות הייתה תמיד הצד החזק שלו, מילמל משהו על כך שהכבד בסדר, רק שהרוטב מתוק מדי. טעמתי את המנה שלו, והתקרשמתי שהכבד פשוט חסר עסיסיות ורכות. חוץ מזה, עם כל הכבוד לשעועית הירוקה, שהיא לבטח בריאה ומזינה ועשירה בסיבים תזונתיים, לאכול כבד ברוטב בלי פירה זה באסה.
לסיום הארוחה הציעו לנו מספר קינוחים ב-19 שקלים. הרייך הזמין מנת סורבה של שלושה כדורי פירות. אני, שזכרתי שהרייך לא הזמין שתייה במסגרת העסקית, הזמנתי אספרסו, מתוך אמונה שלא אחויב עליו. טעיתי. ולכן נפרדתי מעוד שמונה שקלים (ושום מילה על כך שבתפריט היה כתוב ששתייה חמה עולה חמישה שקלים למי שמזמין עסקית). הסורבה של רייך עשה היסטוריה פרטית עבורנו. שנים אני סועד עם הרייך, שנים שאני רואה אותו זולל קינוחים ולעולם הוא לא ייתן לי לטעום מהקינוח שלו, ובדרך כלל הוא גם יבזוז את הקינוח שלי, ולמיטב זכרוני זו הפעם הראשונה בתולדותיו שהוא לא סיים את הקינוח. ולראשונה בחייו הוא הציע לי לטעום מהקינוח שלו (הבנתי למה - הסורבה באמת לא היה משהו).
כולל שירות שילמנו 180 ש"ח לארוחה שהייתה קצת יקרה בשביל עסקית שאינה נדיבה או טעימה מדי. השירות טוב ויעיל, האווירה נעימה שמשדרת המסעדה המושקעת, המנהלים אדיבים, הנוף היפה של מורדות הכרמל שנשקף מהחלונות, כל אלו לא שינו את התחושה שלנו שזו לא הייתה אחת הארוחות המוצלחות שידענו. המשכנו היישר ללוויה.
מסעדת ספגטים, קניון קסטרא
