מנס ציונה למונגוליה

לגעת בטבע: הצלם אמנון כפיר מנס ציונה יצא לטיול מעולם אחר במונגוליה. אחרי שנחת חזרה הוא כותב על החוויות במיוחד ל-mynet.

הנחיתה בעיר המוסלמית־סונית באיין אולגי שיבשה את מה שדמיינתי לפני יציאתי למסע הצילום שלי במונגוליה. הפרובינציה האוריינטלית זרועה במבנים סובייטיים מוזנחים ובתושבים סמוקי לחיים בכיפות מוסלמיות מסורתיות. אלו הם ה'קחזים', המהווים שילוב רוסי־סיני בגוון כהה, מהול בחיוך ששווה הרבה "זהב".

מפגש תה של נשים במונגוליה. צילום: אמנון כפיר

לאחר התאקלמות לסביבה, לקור היבש ובעיקר לתנאי המחיה ששיכים למאה הקודמת, מצאתי עצמי ברכב ואן רוסי עתיק עם בכאט, נהג צעיר, רזה וחייכן, שהאפשרות לתקשר איתו שואפת לאפס. קניית מזון לדרך, תפילה במסגד המקומי, הרמת ראש לקדוש ברוך הוא - ויצאנו לדרך לבקר אצל משפחות נוודים שמקום מושבם מותנה במאכל הבהמות שהם מגדלים.

הרי הזהב

נוף חורפי במונגוליה. צילום: אמנון כפיר

במרחבים האין סופיים בשרשרת הרי אלטאי המערביים (הרי הזהב במונגולית), המגיעים ל־4,400 מטר מעל פני האדמה, עוסקים הקזחים המיומנים בגידול

פסטיבל עיט הזהב

פסטיבל עיט הזהב מתקיים אחת לשנה במחצית הראשונה של חודש אוקטובר, תקופה שמסמלת את תחילת עונת הציד ומשמשת למפגש ציידים מהאזור כולו. כ־100 ציידים, המתמחים באילוף עופות דורסים, משתמשים בעיט ממין נקבה למטרות ציד והנאה ספורטיבית. העיר אולגי מתהדרת בשלטים ובדגלים צבעוניים לצורך החגיגה. ילדי העיר מתכנסים ברחבה המרכזית כשבידיהם פרחים והם ערוכים לקבלת הציידים הקזחים, הרכובים על סוסים צוהלים, לבושים כמיטב המסורת ואוחזים בידיהם עיטים גדולים ומקושטים. במשך יומיים נערכות תחרויות המציגות יכולות ומיומנויות שליטה בסוס ובעיט התוקפן, שאולף לשמש כמכונת ציד קטלנית.

בין שמים לארץ

לאחר מספר ימים בבאיין אולגי וסביבותיה, יצאנו צפונה לכיוון מחוז חובסגול, הגובל בדרום סיביר שברוסיה. על ציר הדרך והזמן נחשפנו לכפרים ועיירות, לנהרות ואגמים ובעיקר, לאווירה ייחודית עם עוצמת צבע, בדגש על זריחות, שקיעות ושינויי מזג אוויר כמו שיש רק במונגוליה.

את צידי הדרך מעטרים אינספור בקבוקי וודקה ריקים, מה שמבסס את התיאוריה שבמדינתו של ג'ינג'ס חאן אוהבים לשתות, והרבה.

הנוף השמימי היפיפה שבדרך משתנה במהירות. השמים הכחולים והדרמטיים מצוירים בעננים גליליים שמתחברים לקרחונים מזדקרים. הפסגות המושלגות משתלבות באופן יוצא דופן עם האגמים, הנהרות, היערות ומרבצי העדרים האין סופיים.

התמזגות של האדם עם הטבע דרך מצלמתו של אמנון כפיר

כאן גרים בכיף

שבטי הנוודים שמעתיקים את מקום מושבם בהתאם לצרכי המחיה נערכים מבעוד מועד לשרוד את הקור בתוך ה'גרים', אוהלים גדולים ועגולים עם קונסטרוקציה הבנויה מיחידות עץ גמיש, עטופה ביריעות לבד שמבודד מפני הקור. ב'גר' יש תנור הסקה מברזל עם ארובה וכירה לבישול, בולי עץ, מזון יבש, מיטות, מזרונים, טלוויזיה, תמונות משפחתיות ובגדים חמים. בתקופת סופות השלגים מרבית רועי הצאן חוזרים למקום מושבם הקבוע בכפרים הסמוכים.

עניין גסטרונומי

החלק הגסטרונומי, איכות האירוח והלינות לתייר המזדמן הם לא הצד החזק במונגוליה הכפרית חסרת התשתיות. בתי המלון, הגסט האוסים והלינה באוהלים בעיירות ובכפרים שבדרך אינם כוללים בתי שימוש ושירותים סניטריים. בחלק מהמקומות, המקלחות נתמכות בדליי מים חמים ובגיגיות חלודות, שמגיעים משום מקום. המסעדות, מוזנחות ברובן, מגישות בישול בסיסי של אורז, קטניות וכיסונים עם בשר מבושל מסוגים שונים ומשונים. לעומת זאת, הרגישות לזולת וקבלת הפנים החמה הם הצד החזק במונגוליה, ואת הפרגון הזה אי אפשר להחמיץ.

האגם הקפוא

המרחקים הגדולים באזורים לא מיושבים גרמו לנו לא פעם לנסוע בלילות ללא שינה וללא החלפת בגדים בקור מקפיא, עם חשש מתמיד מתקלות בלתי צפויות. בכאט, המרגיע האולטימטיבי שלי, מחייך כהרגלו ומוביל אותנו בדרך מפותלת לנוף אחר, רווי בטבע פראי, בתולי ומיוער. אגם חובסגול, יעד תיירותי מהחשובים לתעשיית התיירות האקולוגית של מונגוליה, משתרע על פני 2,780 קמ"ר. אורכו 136 ק"מ, רוחבו 36 ק"מ, עומקו 262 מטר וגובהו כ־1,650 מטר מעל פני הים. יופיו בא לידי ביטוי בעיקר בעונת הסתיו, כשהעננות המרובה משתקפת במי האגם הצלולים, המכילים כשני אחוזים מכמות המים המתוקים בעולם.

הדוב השחור, איילי הצפון, עיזים, כבשים, סוסים ומגוון עצום של בעלי כנף ועופות דורסים - כל אלה הופכים את האגם לשמורת טבע מהגדולות והיפות בעולם. בחורף, כשהאגם קפוא, הוא משמש מסלול נסיעה למשאיות עמוסות דלקים שחוצות מסיביר שברוסיה למונגוליה.

סוף הדרך

מונגוליה הכפרית היא יעד פחות חשוף לתייר המזדמן, בשל חוסר תשתיות תיירותיות ותנאי מחיה כמעט בלתי אפשריים. ובכל זאת, יש משהו במקום הזה שמסחרר את החושים ומעניק חוויית טבע וסגנון חיים של נוודים שמחוברים לאדמתם ולעדרים כחלק בלתי נפרד מחייהם.