רון עמית (בן 17 מקיבוץ יפתח)
הוא טריאתלט יוצא דופן בנוף המקומי. את הקריירה התחיל כשחיין, עבר לטריאתלון והדהים את הענף בארץ. בתחרות השלישית בחייו - זכה באליפות ישראל. המארגנים, שלא ידעו מיהו, פסלו אותו בתחילה. רק לאחר בדיקה, חזרו בהם, ולהפתעת כולם העמידו את רון במקום הגבוה על הפודיום.
השנה, הסתיימה אליפות הארץ פחות טוב. רון פתח מצוין ויצא מהמים ראשון, אבל תקלה באופניים גרמה לו לאבד את המקום הראשון ואת התחרות כולה. הוא לא שולל אפשרות להשתתף גם בתחרות "איש הברזל"
ולמען חלומו, להגיע לאולימפיאדה, הוא מוכן להקדיש את כולו.
"שחיתי מכיתה ג' עד ט' בגליל-עליון אצל נדב שנל
ז"ל", מספר עמית, "ותמיד היתה לי יכולת טובה בריצה. אלון הירש, מאמן הטריאתלונים, שהוא גם המחנך שלי, הציע לי לעבור לטריאתלון. אני מאוד אוהב לרוץ והענף משך אותי. בכיתה י' עברתי לטריאתלון. התחרות הראשונה בגן-שמואל היתה נוראה כי טעיתי במסלול והגעתי תשיעי, אבל מאז למדתי המון ולא נשברתי".
ואיך נוגעים באליפות כל כך מהר?
רון עמית: "בתחרות השלישית, שהיתה אליפות ישראל, הגעתי ראשון. הדהמתי את עצמי ואת כולם. זה היה חלום, לא האמנתי שזה קורה לי. בתוך שלושה חודשים הייתי אלוף הארץ. המתחרה השני, שהיה הפייבוריט, לא הבין מה קורה".
ומה קרה השנה עם האופניים?
"העונה כולה היתה לא משהו. עברתי ממיני-ספרינט לספרינט: שחייה 750 מטר, אופניים 20 קילומטר, וחמישה קילומטר ריצה. באליפות הארץ באילת קרתה תקלה באופניים, שהרסה לי את התחרות. יצאתי ראשון מהמים, הרגשתי מעולה, קפצתי על האופניים ופתאום אני רואה שהנעל שמחוברת לפדל, שאליה ננעלת הרגל, נפלה. עד שהרכבתי אותה כבר עברו אותי וברחו לי. המשך התחרות היה לפרוטוקול בלבד. לקחתי את זה קשה, הייתי שבור וחיכיתי שהתחרות תיגמר".
איך נראים חייו של טריאתלט?
"רוב היום מוקדש לאימונים. אני קם בין חמש לחמש וחצי בבוקר והולך לשחות או לרכוב על אופניים. בשביל לרוץ אני
קם בשש. בשבתות יש לי אימונים ארוכים. לחברה שלי זה קשה, אבל היא מבינה ותומכת. החברים תמיד שאלו אותי איך אני שוחה כל כך הרבה, ואם אני לא משתגע. אני יכול לספר שיש המון משברים בתחום הזה. בחופש הגדול האחרון חשבתי לפרוש, עברתי משבר קשה, אבל הוא עבר והחלטתי להמשיך. כשאני קם בבוקר אני יודע שיש לי מטרה, זה עושה לי טוב בחיים. אחד הדברים הקשים הוא שכל החברים שלי יוצאים לבלות ואני הולך לישון - אבל לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי שאני ממשיך בכל הכוח".
ולאן אתה רץ בעתיד?
"אם לא אקבל 'ספורטאי מצטיין' לשירות הצבאי - אלך לסיירות. אני לא שולל לעשות את 'איש הברזל', למרות שזה מוטרף. החלום שלי הוא להגיע לקבוצת רכיבה באירופה ולהשתתף באולימפיאדה".
