לאחר כמה החלטות הזויות ומעוותות של מועצת מקרקעי ישראל, בגיבוי כל הרשויות, שוכנעתי שאין לנו ברירה אלא להביא לידי כך שנהיה בעלים בלעדיים על הקרקע, חופשיים מכפיפות לאינטרסים של מנהל מקרקעי ישראל.
להלן מספר דוגמאות להחלטות מסוג זה: המנהל פועל להפקעת 100 אלף דונם מידי "קיבוצים זעירים", שיש בהם תת-אכלוס (מספר החברים קטן ממספר הנחלות התקניות). ומה יקרה כאשר יתהפך הגלגל, ובני הקיבוץ ירצו לחזור הביתה - האם יחזירו להם את הקרקע שנגזלה?
בכפר-גליקסון התלונן המנהל על כך שילדים שאינם של חברי קיבוץ משתמשים במתקני החינוך של הקיבוץ, הנמצאים על קרקע "שלו". וגם: המנהל התלונן על כך שנמכר ארטיק לפקח שלו במרכולית, והפקח הרי אינו חבר קיבוץ.
בזמנו רצו להחליט במנהל, כי השמש הזורחת מעל קרקעותינו היא רכושו הבלעדי של המנהל, ומי שיעיז להקים תחנת כוח פוטו-וולטאית על גג הלול שלו
- ייקנס. הרעש הציבורי הביא את המנהל לרדת מהגג. השאלה היא עד מתי.
לאחרונה פורסם שהמנהל רואה כפעולה בלתי-חוקית את השכרת הדירות הפנויות בקיבוצים. אין ספק שאם יצליחו, יעברו למושבים. עלינו להבין היכן אנו נמצאים: רק בעלות מלאה על הבית ועל אזור התעסוקה (בחקלאות, אזור התעסוקה הוא כל השטחים) תמנע מחורשי המזימות להכריע אותנו, להשכיב אותנו, לדרוך עלינו, וגם לסובב את המגף.
- הכותב הוא מזכיר עמותת אדמתי,
המייצגת קיבוצים ומושבים במאבק על זכויותיהם בקרקע
