יום שני לפנות ערב יצא אורי מלמיליאן מביתו בתל אביב לג'וגינג רגוע בטיילת. באופן טבעי, שני הנצחונות הרצופים של הפועל אשקלון שחררו הרבה לחץ אצל המאסטרו, בעצם אצל כל המערכת. אחרי תקופה קשה ומביכה של קבוצה שהאמינה שדמות כמו מלמיליאן תעיף אותה בקלילות לליגת העל, פתאום יש קצת נחת ותקווה שלא הכל גמור.
לא מזמן, אחרי שני הפסדי הליגה מול הפועל כפר סבא (0:4) והכח רמת גן (0:1) המצב של הפועל אשקלון
היה בקאנטים. השחקנים נראו כאילו אינם בענף הנכון. המנכ"ל צ'יקו מגיה נתן רמז עבה למלמיליאן שאם יניח את המפתחות על השולחן אף אחד לא יבקש ממנו לקחת אותם בחזרה.
כשהחבל על צווארו יצא מלמיליאן למשחק החוץ מול הפועל מרמורק. בסיום המשחק, שנערך במגרש הסופרלנד בראשון לציון (הבית של מרמורק), יצא מלמיליאן כשידו על העליונה. הקבוצה שלו ניצחה 0:3, וזאת מתברר היתה רק ההתחלה.
חוגגים את הניצחון על הפועל ירושלים (צילום: צפריר אביוב)
ההתפוצצות הגדולה הגיעה ביום שישי האחרון במשחק מול הפועל ירושלים. צמד של יחיאל צגאי,
בודדות של אריק רומיאו, עומרי רון, ושוקי נגר חוררו את הרשת של האורחת המסכנה.
אורי, שלום, מה שלומך?
"הכל בסדר" (בסדר, בסדר, אבל הנשימות הכבדות שלו מהצד השני של הקו קצת הבהילו אותנו. אורי הסביר שבאמת הכל בסדר ושבסך הכל תפסנו אותו באמצע הריצה).
שומעים את הנשימות שלך עד לפה.
"למה שלא אנשום?".
אתה יודע, עד לא מזמן העניינים בקבוצה שלך לא היו מי יודע מה.
"תגיד, מה אתה חושב שכל החיים זה כדורגל?".
ממש לא, אתה באמת נשמע רגוע.
"תאמין לי שהייתי רגוע גם לפני התקופה האחרונה שבה השגנו את שני הניצחונות. אני האחרון שיכול להיות בהסטריה, גם אם יש תקופות פחות טובות בקריירה שלי בכדורגל".
נו, עכשיו אתה יכול לחייך.
"לחייך אני תמיד יכול. כמו שאסור להיות עצוב אחרי הפסדים, כך גם אסור להיות שמח אחרי ניצחונות".
אתה מתכוון לכך שלא צריכים עכשיו באשקלון לצאת בפסטיבלים אחרי שני הניצחונות הגדולים שהשגתם מול הפועל מרמורק והפועל ירושלים.
"ממש, ממש, ממש לא. אולי אנחנו קצת מתחילים להתרומם מלמטה, אבל מצד שני אנחנו יכולים גם פתאום לנחות צ'יק צ'ק. כדורגל זה משחק מאוד נזיל, אתה יודע".
פעם אתה למעלה, פעם למטה.
"יפה. זה בדיוק מה שאני אומר כל הזמן ולכן צריך לדעת איך להתנהג במצבים של לחץ".
זה בטוח מצב לא נעים.
"כשאתה למטה כולם עוזבים אותך ומרחמים עליך".
אתה מתכוון לכך שאחרי המשחקים מול הכח רמת גן והפועל כפר סבא היית בקאנטים ורצו לפטר אותך, פתאום אחרי הניצחונות מול הפועל מרמורק והפועל ירושלים רוצים שתמשיך עוד עשר שנים.
"אמרת שיפטרו אותי כשהייתי בקאנטים?".
כן, זה מה שהיה.
"אז אני אומר לך שאף אחד לא יפטר אותי בחיים".
למה לא?
"למה לא? כי אורי מלמיליאן
ילך תמיד לבד. נקודה. מי שנמצא בקבוצה יודע את זה טוב מאוד".
אני עדיין לא הבנתי איך במשחקים מול הפועל מרמורק והפועל ירושלים שיחקתם כדורגל מבריק, אבל במשחקים מול הכח רמת גן וכפר סבא הייתם על הפנים.
"אני אגיד לך מה ההסבר. ההסבר הוא ברגע שאתה מבקיע שער, אחר כך מבקיע עוד שער ויש לך ביטחון. עוד לא ראיתי שמאמן הבקיע שער. אני לא אומר שהאשמה רק על השחקנים ושאי אפשר להפיל את האשמה על המאמן כשלא
הולך. עוד לא ראיתי מאמן שעצר גול. כשהקבוצה מבקיעה שערים ומנצחת אז כולם מבסוטים. במקרה כזה אומרים שהכל רץ, אז מה האימונים פתאום שונים?".
אתה מגן על בעל הבית שלך שהמנכ"ל שלו, צ'יקו מגיה, ציפה שתסיק את המסקנות ותעזוב את הקבוצה אחרי המשחק מול הכח רמת גן.
"תגיד לי, אתה לא מבין שאני אחד שלא צריך לפטר אותו?".
למה לא?
"כי אני לא מהמאמנים האלה שמחכים שיפטרו אותם. אתה לא מבין את זה?".
אני משתדל.
"ברגע שלא הולך לי במקום מסוים, אז אני קם ועוזב ולא ממתין שישלחו אותי הביתה. מה לא ברור?".
לא יודע, אחרי המשחק מול הכח רמת גן נראה לי שחיכו שתלך הביתה לבד.
"אני מבין היטב למה הגעתי לאשקלון. הגעתי השנה בשביל מטרה מסוימת וכשראיתי בשתי הזדמנויות שהמצב לא הולך ביקשתי לבד מפרוספר אזגי,
פעמיים, ללכת הביתה".
ביקשת להתפטר אבל אזגי ביקש ממך להישאר כי הוא האמין בך.
"מה זה מאמין בך, אני לא מחפש את זה בכלל. אני לא מחפש קטע של מחילות או דברים כאלה. אותי לא צריך לפטר. ממש לא".
אולי אזגי חשב לפטר אותך כדי לגרום לזעזוע וגם כדי לחסוך כסף גדול.
"בחיים בחיים לא".
למה לא?
"החוזה שלי הוא עד סוף השנה. אין לי שום אופציה להארכה. כלום".
לא יודע, אזגי היה יכול לחסוך את הכסף שלך עד סוף העונה.
"יופי. אז תאמין לי שאם הייתי צריך ללכת היינו יושבים בצורה מכובדת, סוגרים עניינים וחותכים עניין. באחריות אני אומר לך שהוא לא היה משלם שקל אחד מיותר".
- הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון "הפועל אשקלון"
