1. המסקנה הראשונה אליה הגעתי כששמעתי וקראתי את תגובותיהם של חלק מאוהדי הפועל לאחר התיקו מול מכבי נתניה היא שהם החליקו על ראשם. מדובר אמנם בפתיחה מעט נוקבת לטור ובכל זאת, ההתלהמות הכה ישראלית וחיפוש ראשו של אלי גוטמן לאחר הכישלון מול נתניה נשא עמו ניחוחות צהבהבים שמזכירים אי אלו מחאות ששייכות לצד השני של הכביש.
יש לי הררי ביקורות על גוטמן. אני סבור שהלחץ שהוא משדר על הקווים פוגע בקבוצה, אני חושב שבחלון ההעברות הנוכחי הוא היה צריך לחפש חלוץ ותו לו, ואני בטוח שאימרתו לאחר החתמת החלוץ הקרואטי החדש לפיה הוא היה האופציה הראשונה היא הבל הבלים, שכן אם החתמתם את השחקן שרציתם, אז מה כל כך היה אכפת לכם שמכבי חיפה החתימה את סאדאת בוקארי, השחקן שלא רציתם?
אלא שגוטמן, למרות הביקורות, הוא עדיין המאמן המתאים ביותר להפועל תל אביב בעת
הזו. ואם אני הבעלים של הקבוצה אני מחתים אותו, אתמול, לעוד שנתיים לפחות. מאמן, לדידי, לא נבחן רק בתארים שאסף בכיסו, אלא בצורת המשחק של הקבוצה, בדרך המקצועית שהוא מתווה לה ובפוטנציאל הטמון בו. בשלושת האלמנטים האלה גוטמן מקבל וי חינני. כן, גם אם הפועל תסיים את העונה במקום השלישי.
ויש עוד משהו קטנטן, והוא סוגיית המחליף. נניח שהפועל לא תאריך את חוזהו של גוטמן, האם באמת האופציות המתעופפות באוויר מתאימות יותר? האם גיא לוי
הוא האיש הנכון? האם בתקופת דרור קשטן אוהדי הפועל נהנו יותר מכדורגל? האם משה סיני ראוי להזדמנות, או שמא אותם מקטרגי גוטמן ששים להרים על כתפיהם את המאמן הדגול אלי אוחנה על שתי ירידות הליגה שצבר ואין ספור משחקיו מביכים.
נכון לרגע זה אין שום סיבה הגיונית שאלי גוטמן לא ימשיך בהפועל. האבסורד הוא שהתחושה שלי היא שטביב את קצרה לא ממש ששים אלי גוטמן, ומי שמכין את הקרקע למהלך ההדחה הם דווקא אוהדי הפועל.
2. בניצחון של מכבי על הפועל עכו לא הבחנתי בטקטיקה יוצאת דופן. גם לא הבחנתי בניהול משחק מבריק של אבי נמני. בכלל, מוקדם עדיין ליחס את התוצאות האחרונות ליכולות האימון של נמני.
מה שכן, במכבי תל אביב יש משהו חשוב מאוד כשמדובר בכדורגל ישראלי. הנוכחות של נמני גורמת לשחקנים הצהובים להבין כי אם לא ישקיעו וישחקו בצורה נרפית הם ישלמו את המחיר, לא המאמן. ובכדורגל העלוב והאומלל שלנו, שמשוחק בקצב של בית זקנים במיאמי רצון והשקעה חשובים מכל טקטיקה. את הרצון של מכבי וההשקעה של השחקנים גם בפיגור 1:2 בהחלט ניתן לייחס לנמני. נוכחותו על הספסל מספיקה כדי להבהיר לשחקניו שפשוט אין להם ברירה.
