לזכותו של ג'ייסון רייטמן, הבמאי הקנדי הצעיר (33), אפשר לזקוף את הניסיון המתמשך ליצור מחוץ לתבניות המקובלות. בסרטו הקודם, "ג'ונו", ניסה למשל להציג פרשה עגמומית למדי של היריון בלתי רצוי של נערת טיפשעשרה כעניין קליל ומדליק. היו שאהבו אותו, היו שתיעבו, והיו גם מי שטענו שהסרט מומן על ידי התנועה למניעת הפלות.
גם הרעיון הבסיסי של "תלוי באוויר" מקורי למדי: ריאן בינגהאם (קלוני) הוא רווק מבוגר המועסק בחברה השולחת אותו בטיסות לכל רחבי ארצות הברית כדי לפטר אנשים. בעידן המיתון, שבו יש צורך לפטר אלפי אנשים מדי יום, ידיו מלאות עבודה. במשך השנים בינגהאם צבר מיליוני מיילים אוויריים והפך לווירטואוז של טיסות: האופן שבו הוא מבצע צ'ק אין אוטומטי ללא מגע יד אדם בנמלי התעופה מקבל כאן ביטוי קולנועי משובח, במעין קונצ'רטו ויזואלי קטן ומדויק לאדם ולמזוודה.
הבעיה עם יצירה מחוץ לקופסה היא דווקא הקהל. שנים של צפייה בקולנוע פיתחו אצל הצופים התניות ברורות. ואם "תלוי באוויר" נפתח בתנופה ויזואלית מרשימה ועוד יכול להרשות לעצמו לגשש את דרכו, הרי שלקראת מחציתו מתעוררת השאלה: במה בעצם אנחנו צופים כאן?
התהייה הזו מקבלת תשובה חלקית מאוד כאשר בינגהאם מתבשר על שינוי מהותי בדפוסי עבודתו: מעתה, כך נמסר לו, הליך הפיטורים ייעשה בצ'ט, במחשב, והוא לא יצטרך עוד לטוס. המוח מאחורי הצעת הייעול הזו, המאיימת על
אורח חייו, שייך לעובדת צעירה וחרוצה בשם נטלי (קנדריק), שהוא מתעב במרץ. האם ייתכן שכל זה היה רק בבחינת אקספוזיציה ארוכה לקומדיה רומנטית, שבה — לפי מיטב כללי הז'אנר — שני הנאהבים יוצאים לדרך כשהם שונאים זה את זה?
אלא שאז צצה אישה שנייה, אלקס (פרמיגה) — מעין שכפול נשי מדויק של בינגהאם. השניים נפגשים בחדרי מלון פעם או פעמיים בחודש והרומן המתלהט ביניהם רק מגביר את הסקרנות: לאן כל זה ימשיך מכאן?
כמו "לצאת לדרך" של סם מנדס, גם את "תלוי באוויר" אפשר לראות כיצירה המנסה לחקור את עצם רעיון הזוגיות. כשבינגהאם ואלקס מגיעים לחתונתה של אחותו, והחתן מקבל ברגע האחרון רגליים קרות, נדמה שהסרט מאמץ לפתע מבע סאטירי. אבל אם זה כך, אז על מה בדיוק הסאטירה? על הזוגיות הקונבנציונלית או על ייסוריו של בינגהאם — איש לא צעיר וערירי שעבודתו היא כל חייו?
אחרי שהוא עובר את מחציתו, כבר אי אפשר לחמוק מהתחושה ש"תלוי באוויר" אובד בסבך כוונותיו הטובות. וככל שהוא מדדה אל סופו המתמהמה ונזקק יותר ויותר לטלאים תסריטאיים מקומיים, כבר ברור שהסרט נטול כיוון או אמירה שהיו יכולים להפוך אותו מסתם בידור חביב ומטופש ליצירה בעלת נפח ומשקל.
אגב, יחד עם "גברים שבוהים בעיזים", "תלוי באוויר" הוא הסרט התמוה השני המוצג על מסכינו בימים אלה, כשהוא מתהדר בנוכחותו של ג'ורג' קלוני. קלוני הוא אולי כוכב גדול, והוא תמיד נראה נהדר על הפוסטר ובכלל, אבל במאים שעובדים איתו צריכים לזכור שהוא לא יכול לבוא במקום התסריט. שחקנים עושים תפקידים, לא ניסים.
- "תלוי באוויר", תסריט (על פי ספרו של וולטר קירן): שלדון טרנר, ג'ייסון רייטמן. בימוי: ג'ייסון רייטמן. שחקנים: ג'ורג' קלוני, ורה פרמיגה, אנה קנדריק, ג'ייסון בייטמן
