למסעדת אנגוס הגעתי עם חברי אסף פוגל ועם רף ציפיות גבוה. פרת אנגוס היא פרה שחורה, הידועה בטיב הבשר שלה. לאחרונה החלו לייבא זירמת פרי אנגוס מאוהיו ארה"ב, כדי להפרות את הפרות המקומיות ברמת הגולן ולגדל זן משובח של פרות אנגוס בארץ. מסעדה שקוראת לעצמה "אנגוס" ומכריזה כי היא מסעדת בשרים, יוצרת רף ציפיות גבוה, במיוחד למי שחושק לאכול בשר אמיתי של פרת אנגוס.
הגענו בשעת צהריים, המסעדה הגדולה היתה די מלאה בקומת הקרקע, שם אוכלים שווארמה בפיתה, ורחוקה מלהיות מלאה בקומה העליונה, המיועדת למי שאוכל ארוחה מלאה ומלצור. העובדה שאין באנגוס עסקיות, ושהמחירים היקרים של העיקריות לא כוללים את מחיר הסלטים מסבירה מדוע רוב הסועדים היו בקומה התחתונה. אולם פוגל, חובב בשרים וקרניבור אמיתי, התעקש שעבור סטייק בקר איכותי של אנגוס, שווה לשלם. אז זהו, התברר לנו שלא.
מלצר אדיב הושיב אותנו בשולחן, ומלצרית יעילה מיהרה להעמיס 12 צלוחיות עם סלטים, שאת העובדה שהסלטים אינם חלק מהארוחה אלא עולים 15 ש"ח לאדם
למדנו מהתפריט. עוד לא התאוששנו ממתקפת הסלטים, ומלצר שלישי הביא לאפה מהטאבון, ועוד כמה מנות פתיחה. אלא שהנדיבות הייתה על חשבון האיכות. חלק מהסלטים היו בסדר, למשל לפת כבושה עם זיתים, סלט אבוקדו, קישואים בטחינה וכרובית בטחינה. חלק מהסלטים היה סתמי (בעיקר כי התוספת של טחינה כמעט על כל דבר לא ממש ריגשה אותנו) וחלק היה על גבול המיותר (למשל תירס שנראה כאילו הוא מקופסה, או סלט טונה שמתאים יותר לטיול שנתי). למרבה הצער, דווקא תוספות בסיסיות למסעדה ערבית כמו חומוס וסלט ירקות לא נכללו במנות הפתיחה שקיבלנו, וכדי לקבל אותן יש צורך בתשלום נוסף.
בלסנו את הסלטים, בעיקר כי היינו רעבים, והזמנו עיקריות. התפריט מודפס על גבי נייר המפה שעל השולחן, דבר שמתאים למסעדות פועלים זולות, לא למסעדה בה מחירי המנות מתחילים מ-60 ש"ח ונוסקים כלפי מעלה. שאלנו את המלצר אם הסטייק באמת מפרת אנגוס. הוא מילמל משהו על זה שהוא לא יודע, ולא טרח לברר עבורנו. פוגל ביקש שימליץ לו על סטייק, וקיבל המלצה על הסינטה. אני מאמין שהמבחן הכי רציני למסעדת בשרים זה לבחון איך היא בדגים, אז ביקשתי את הדג היחידי שבתפריט, דג דניס.
עד שהעיקריות יגיעו ירדנו על קנקן לימונדה ובקבוק סודה, ונישנשנו עוד כמה סלטים. השירות כלל מילוי מחדש של כל צלוחית שרוקנו.
השירות באנגוס אדיב, אבל מקצועי הוא לא. את פוגל לא שאלו איך הוא אוהב את הסטייק שלו, והביאו לו אותו ברמת צליה לא מספקת עבורו, דבר ששלח את הסטייק לצלייה נוספת. דג הדניס שלי, לעומת זאת, יובש יותר מדי. לפוגל לא טרחו להביא סכין מתאימה לסטייק. לי לעומת זאת הביאו לאכילת הדג סכין שנועדה לחתוך סטייקים, לא לפרק דג. גם לא הביאו לו צלחת לעצמות, שלא לדבר על קערית מים לשטיפת הידיים.
אבל מילא חוסר המקצועיות, הבעיה הייתה באוכל עצמו. לדניס היו כמה בעיות. האחת, שהוא הוגש לי יבש מדי. לא קל להתמודד עם דניס. טבח טוב יוריד אותו מהצלייה כשהוא עדיין עסיסי, אבל איחור של כמה שניות וכבר יש לנו דג יבש. וזה מה שקיבלתי. שנית, הדג היה דל בבשר, מה שמסביר את חוסר העסיסיות. אבל הבעיה העיקרית הייתה שהדג פשוט לא היה טעים. חלק ממנו היה תפל, חלק אחר קצת מריר, ובהיעדר רוטב ניסיתי עם חצי לימון, מלח ופלפל להכניס קצת טעם לדג, ללא הצלחה.
פוגל, גם לאחר שהסטייק הוגש לו במידת צלייה ראויה יותר, לא התלהב מהסטייק שלו. בשנים הרבות שאני מכיר את חברי הקרניבור, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא אכל חצי סטייק והודיע שהוא שבע. טעמתי מהסטייק שלו, והבנתי שהטענות בדבר שובע הן בעצם דרך דיפלומטית להגיד "הסטייק לא טעים לי".
קיבלנו לצד העיקריות עוד תוספות, שלא הרשימו אותנו. האורז היה סתמי לחלוטין. תפוחי האדמה הממולאים בבשר שווארמה, ששיכנעו אותנו בעיקר שלא לאכול שווארמה בקומה התחתונה, ומנה מוזרה של פלפל קלוי עם גרגרי חומוס, מסוג התוספות שפשוט לא מתחברות לארוחה. לכן, למרות הנדיבות הרבה, היינו מעדיפים לקבל פחות סלטים ותוספות, ויותר מנות טעימות. כאשר האחראי בא לברר עם הכל בסדר, היינו מנומסים אמרנו שכן, הכל טוב, אבל די היה לראות כמה אוכל השארנו כדי להבין שלא כך.
קפה שחור חזק וטוב על חשבון הבית שיכנע אותנו סופית, שבאנגוס הבעלים נחמדים ואדיבים, השירות מצוין, הכמויות גדולות, רעבים לא תצאו, אבל חוויה גסטרונומית זה לא. כולל טיפ למלצרים הארוחה הגדולה עלתה 200 ש"ח. בהרבה מסעדות תקבלו עסקיות זולות וטעימות בהרבה.
מסעדת אנגוס, רחוב המגינים 27, העיר התחתית
