|
|  | החומר האפל. איפה הוא מסתתר בקיבוץ צילום: נאס"א
|
| | |
|
|
| | |
| | |
 | | |
| | |
החומר האפל שבינינו
היקום דומה לקיבוץ: גם בו יש מרכזי כובד סמויים שמשפיעים על כיוון התנועה, ולפעמים קובעים אותו. דני ברזילי צופה בעזרת טלסקופ חלל על גלקסיית הקיבוצים
דני ברזילי 
לפני כחודשיים סער העולם המדעי בעקבות טענת חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד כי נתגלו (על-ידי גלאים שהותקנו בעומק מכרה נטוש במינסוטה) סימנים לנוכחות חלקיקים מן "החומר האפל" של היקום. על החומר האפל כבר כתבתי בעבר, אך אני מבקש לחזור לנושא, גם עקב הגילויים הללו וגם מפני שככל דבר אפל, הוא מושך את הדמיון ומאפשר להדביק לו משמעויות כרצוננו מכל תחום שהוא, כולל השלולית הקיבוצית הקטנה שלנו.
התיאוריה האסטרו-פיזיקלית המקובלת כיום קובעת שכל הכוכבים גם יחד, בכל מיליארדי הגלקסיות, מהווים רק כ-4% מהחומר הקיים ביקום. היתר הם חומר ואנרגיה שאין אנו יכולים לצפות בהם בשום צורה, ולכן הם נקראים "חומר אפל" (כ-22%) ו"אנרגיה אפלה" (כ-74%). כיצד הגיעו חכמי הפיזיקה למסקנה זו? בגלקסיות ספירליות (כמו שביל החלב שלנו) נעים הכוכבים סביב מרכז הגלקסיה, ובצבירי גלקסיות כל גלקסיה סובבת סביב מרכז הצביר. תצפיות הראו שמהירות הסיבוב של הכוכבים מהירה הרבה יותר מדי יחסית למסה שאמורה לשמור אותם במסלולם. אם המסה היתה רק זו של החומר הנראה, היו הכוכבים נזרקים כבר מזמן למרחבי היקום, והגלקסיות היו מתפוררות. לכן מניח המדע כי קיימת מסה נוספת, בלתי-נגישה בינתיים לתצפיותינו, הנמצאת במרכזי הגלקסיות או צבירי הגלקסיות, ומונעת את התפזרותן.
המחקר החשוב בנושא נערך באמצעות טלסקופ החלל "האבל" בצביר גלקסיות המרוחק 4.5 מיליארד שנות אור מאתנו (שזה אפילו יותר מהמרחק בין משגב-עם לאילות או בין גלעד שפרן
לאלישע שפירא).
חומר אפל זה אינו מרוכז בגופים גדולים דמויי כוכבים, כי אז היה בהכרח אמור להטות ולעוות את אורם של הכוכבים ה"אמיתיים" שלידם (מה שאינו קורה), אלא מורכב כנראה מחלקיקים אלמנטריים תת-אטומיים שאינם חלק מהפיזיקה המוכרת לנו, אך מבצעים אינטראקציה כבידתית (של כוח המשיכה) עם החומר המוכר לנו. האנרגיה האפלה היא משהו מעורפל עוד יותר, ומחליפה בתיאוריה את "הקבוע הקוסמולוגי" של איינשטיין, אבל נעצור פה.
אז מה הבנו מכל זה? אני הבנתי שהיקום דומה, ממש-ממש דומה, לקיבוץ. בקיבוצי שלי קרה כבר יותר מפעם אחת שנושא שהיה נראה שמסלול אישורו ברור, לאחר החלטות המזכירות, המועצה או אפילו האסיפה, התהפך על ראשו בקלפי. מדוע זה קורה (מה, גם אצלכם)? הקיבוץ משופע בחברים שמרבית הזמן הם בלתי-מורגשים, אלה המכונים "הרוב הדומם", שהאינטראקציה שלהם עם "המיעוט המדבר", עם השיח הציבורי או ההנהלות למיניהן, מוגבל רק למובן הכבידתי, כלומר הם יוצרים מרכזי כובד סמויים שבמקרים רבים קובעים בסופו של תהליך את כיוון תנועתם של המוסדות והחברים הגלויים.
לעיתים, אחראית מסה זו של חברים במידה רבה לעצם קיומו של הקיבוץ (הכוכב) כישות מובחנת ושונה מסביבתה (אגב - לא רק חברים. לפעמים אלה צעירים שבמסלול כשמדובר על תקציבי השתלמות, לפעמים תושבים, אם מספרם מספיק, ואפילו ילדים שמשפיעים דרך הוריהם, למשל בנושא כמו מגורי הנעורים).
יותר מכך: בכל קיבוץ יש גם כמות עצומה של "אנרגיה אפלה", המורכבת משמועות, מיחסי ידידות או איבה שמקורם אי שם בעבר, מקשרי משפחה או מאינטרסים של סקטורים שונים. היא אינה אפלה במובן השלילי דווקא (למי שמושפע יותר מדי מסדרות מדע בדיוני, נוסח לורד ויידר האפל מ"מלחמת הכוכבים"), אלא פשוט מפני שבמקרים רבים היא סמויה מן העין וקשה להגדיר או לכמת אותה.
למדנו מנוסחתו המפורסמת של אינשטיין (E = בריבוע MC) שכמות זעירה של מסה יכולה ליצור אנרגיה עצומה. זהו גם הרעיון שבבסיס פצצת האטום שהאירנים מכינים לנו ואנו מכינים להם בחזרה, או להפך. גם בקיבוץ - יחידת מסה קטנה, חבר אחד ויחיד, יכולה ליצור אנרגיה רבה מאוד. זה יכול לעבוד לכיוון החיובי (מבצעים חברתיים, יוזמה כלכלית) וגם לשלילי, כמובן. אולם זוהי מסה או אנרגיה גלויה, על-פי חוקי הפיזיקה המוכרים לנו, ולא אליה כוונתי כאן. על כן, כפי שמובטח פרס נובל בפיזיקה למי שיוכיח ויתאר את מהותם של החומר או האנרגיה האפלים, אני מציע בזאת את פרס מאה שנות התנועה הקיבוצית למי שיוכל למפות, ולו בקיבוץ יחיד, את החומר והאנרגיה האפלים הללו. מישהו מרים את הכפפה?
לשלושת הטורים האחרונים של דני ברזילי:
|
|
