ערן לב, בן 22 מקיבוץ עין גב,
הוא אלוף הארץ לקיאקים למרחק 1,000 מטר בבוגרים. הוא מתאמן בהפועל עמק הירדן, והשאיפה שלו, לאחר זכייה בעוד אליפות ישראל - היא להעפיל לאולימפיאדה של 2012. באוגוסט 2009 התחרה לראשונה באליפות העולם לבוגרים בקנדה, וחזר עם כניסה לחצי הגמר. "זו היתה חוויה מדהימה", הוא מספר, "לחתור ליד הכי טובים בעולם. אין להם החלפת קצבים, הם כמו מטוס, מהזינוק ועד הסוף, בכל המהירות. ואני, ערן הקטן, מתחרה ליד ענקים כאלה".
וההישגים?
ערן לב: "מבחינת התוצאה אני לא הכי מאושר. הייתי שם לבד, וזה השפיע. בכלל, כל השנה התאמנתי לבד וזה פחות טוב, כי אין חברים שידחפו אותך להוציא ממך יותר. באלף מטרים, שזה המקצה הטוב שלי, סיימתי שביעי בחצי הגמר. אני טוב יותר באלף כי יש לי סיבולת גבוהה. חסר לי הכוח המתפרץ שצריך לחצי המרחק, שהוא ממש ספרינט".
למה בחרת בענף שפעם בארבע שנים נזכרים שהוא קיים?
"אחי הגדול הכניס אותי לענף. הוא זכה בספרד במקום ראשון לנוער, וזה גרם לי לרצות להיות
במקום הזה. עליתי גם אני על הקיאק, והצטרפתי. אגלה לך סוד: האימונים נורא משעממים אותי, אני חותר מאות קילומטרים בחודש לבד, וזה קשה. זה באמת ענף לא פופולרי, ענף למשוגעים במיוחד. עכשיו הורידו את המקצה ל-500 והחליפו אותו עם המרחק ל-200. זה יעשה מהפכה. המאתיים עלול להכניס סמים למיניהם לענף, כי נחוץ נפח שריר, ולכן יהיה ביקוש לסמי ספורט (סטרואידים, תוספים שונים). הדבר ייצור עניין ויביא תקשורת, כי משווים אותו למאה מטר ריצה. אני מתכוון להגיע לאולימפיאדה, אבל צריך לעבוד הרבה, במיוחד על טכניקה".
כמה טכניקה צריך בשביל להחזיק משוטים ולדחוף את המים?
"צריך המון טכניקה. בחתירה מדובר לא רק בידיים. את הידיים רואים בעין, והן בעצם המוציא-לפועל, אבל כל הגוף עובד כמכונה משומנת. יש עבודה עם הרגליים, המותניים והגב. מלבד זה צריך כושר מעולה וסיבולת, כי ברגע שאין כוח - באה הסיבולת ודוחפת אותך".
מה אתה צריך כדי להגיע לאולימפיאדה?
"קודם כל אצטרך להיות אלוף ישראל באותה שנה. לצערי, רק ישראלי אחד מייצג את המדינה, ולכן התחרות קשה ואכזרית. היות שהמצב הוא שאחד זוכה והשני בוכה - אני חייב, אבל חייב, להגיע ראשון. אחר-כך יש לעמוד בקריטריונים שנקבעים באליפות אירופה ובאליפות העולם. אני צריך להעפיל לגמר באליפויות האלה ולסיים במקום הראשון עד החמישי באליפות אירופה וראשון עד תשיעי באליפות העולם. זה נשמע על סף הבלתי-אפשרי, אבל אני מאמין בעצמי וביכולת הפיזית והמנטלית שלי להגיע הכי רחוק שיש".
