השבוע ביקרנו ברחוב הנמל (או אם נדייק, בקמפוס הנמל). מתברר שלמרות ההשקעה הרבה ברחוב, עדיין החזון רחוק מלהתממש. כל עוד ברחוב מרבית העסקים סגורים, ואלו שפתוחים עוסקים בממכר ברגים, עמילות מכס או תיקון קופות רושמות, וכל עוד חנייה באיזור הינה דבר על גבול הבלתי אפשרי, אין פלא שרחוב הנמל, שאמור היה להיות רחוב שוקק בתי קפה ופאבים סטודנטיאליים, נותר בשיממונו.
לאחר מאמץ לא מבוטל מצאנו חנייה (בתשלום!) ולאחר עוד מאמץ לא קל מצאנו את צ'יליס. אין שלט בחוץ שמבשר על בר או מסעדה, ורק בזכות שני שולחנות שהוצבו בחוץ הצלחנו להבין שזהו הצ'יליס. מדובר במקום זעיר. חדר לא גדול שמורכב מבר שבתוכו נמצא הטבח, סביבו יושבים הסועדים ומתבוננים בו בזמן הכנת האוכל. תכולה מקסימלית - עשרה איש. התפריט כולל שבעה סלטים, ארבע מנות נודלס, שלוש טורטיות ושבע מנות מוקפצות, כולן נעשות על ידי הבעלים אסף מיידלר, שהוא גם השף, הטבח הראשי, המלצר, שוטף הכלים והפיקולו של המקום.
הגעתי לצ'יליס בשעת צהריים, עם כתבת החינוך של העיתון, מי-טל בן סימון. התיישבנו על הבר ולאור התפריט המינימלי, שכולל מנות שרובן לא מוכרות, החלטנו לתת לבעלים/שף/טבח להמליץ לנו על המנות, עם הנחייה ברורה לפיה מי-טל צמחונית ואוהבת אוכל מכסיקני, ואני קרניבור ואוהב אוכל אסיאתי.
את אסף מיידלר אני מכיר מאז היותו קטן, ולמרות שכיום הוא כבר בשנות השלושים לחייו, הוא עדיין סובל מתסמונת היותו "הבן של קלמן מיידלר". אבא קלמן, למי שלא יודע, הוא הבעלים של פאב קלמנ'ס הוותיק ברחוב הנמל (חמישים מטר מהצ'יליס), לכן כל לקוחות הקלמנ'ס לדורותיו, מכירים את אסף עוד מאז היה ינוקא. אחרי שהוא הפעיל פאבים כמו הדיוק והאלתרמן, מקומות שהושקעו בהם סכומי עתק, חוזר אסף למינימליזם שאיפיין את המקום שממנו הוא בא, ופתח מקום שקטן יותר אפילו מהפאב הקטן של אבא שלו.
השילוב בין אוכל מכסיקני ואסיאתי הוא מוזר ולא נתפס. למעשה, קשה למצוא מכנה משותף בין שני סוגי המטבח השונים כל-כך זה מזה, למעט העובדה שבשני המקרים האוכל מהיר הכנה וגם זול. בשלושת חודשי פעילותו הפך הצ'יליס למתחרה חזק מאוד לדוכני השווארמה והפלאפל ובמהלך ישיבתנו על הבר נכנסו מפעם לפעם סטודנטים שממהרים לשיעור או פרסומאים באמצע יום עבודה מטורף, לקחת טורטיה מגולגלת בשקית נייר, לאכול בעמידה או בהליכה.
אסף המליץ לנו לפתוח בסלט קייצי משותף (ושום מילה על זה שאנחנו בחודש ינואר ובחוץ החל מבול). פינת חיתוך הסלטים ממש מולנו, וראינו איך הוא חותך כמה חסות, מוסיף גבינת 5% מעודנת, מפזר אגוזי מלך, פרוסות תפוח עץ, בוזק כמה חמוציות ויוצק רוטב ויניגרט קלאסי. כמה פשוט, כמה טעים. המחיר 27 ש"ח. מדובר בקערת סלט טעים מאוד.
רצינו לחזק את הפתיחה עם חטיף מכסיקני בשם מוצ'צ'וס, שזה חטיפי נאצ'וס קמח תירס עם רוטב סלסה, אבל לצערנו המנה שהופיעה בתפריט לא הייתה בהישג יד באותו יום, לכן מי-טל הסתפקה במימוש הגחמה המכסיקנית בטורטיה צמחונית שגולגלה בעודנו זוללים את הסלט. הטורטיה כללה ממרח גואקמולי (כלומר אבוקדו), ממרח שעועית, עגבניות, כרוב, בצל סגול ומלפפון חמוץ, גבינת שמנת, פטריות פורטבלו ורוטב צ'ימיצ'ורי. במילים אחרות, מי-טל קיבלה טורטיה ענקית, עמוסה בכל טוב, ולא הפסיקה לגנוח באושר, תוך כדי אכילה.
בגלל שיש רק טבח אחד, וכמה סועדים, אכלנו בשלבים. בזמן שמי-טל התענגה על הטורטיה, ראיתי כיצד אסף מכין לי מנת נודלס עגל. לווק בפינת הבר
הושלכו אחר כבוד רצועות כרוב, בצל רגיל, בצל ירוק, פרוסות גמבה, פטריות פורטובלו, נבטים, גזר ועשבי תיבול, כמה הקפצות של הווק, ופנימה מושלחות רצועות בשר עגל, כמות נכבדה של סויה הוזלפה פנימה, עוד שתי הקפצות, והנודלס הוספו, והרי לנו ארוחה קומפלט. נטלתי את הצ'ופסטיקס והתחלתי במלאכה. למרות שביקשתי מנה חריפה, החריפות הייתה מספקת. המנה עצמה הייתה טעימה. אסף הביא לי קערה של רוטב ירוק חריף שבו הוא משתמש בעיקר למאכלים המכסיקניים. שפכתי את תכולת הקערה פנימה והחריפות השתפרה. כשהגעתי לחריפות המושלמת (או כדברי מי-טל, כשהתחלתי לאכול רוטב צ'ילי חריף עם קצת נודלס בתוכו) או אז הרגשתי מה זו מנה אסיאתית. במאמץ לא מבוטל הצלחתי לסיים את הר הנודלס, כאשר סיבוב תה קר מכבה את השריפה בגרון.
אסף מכין מנות גם לסועדים האחרים על הבר, כאשר בשעת לחץ מדובר במופע של איש אחד, אשר בו-זמנית מקפיץ ירקות, מגלגל טורטיות, מוציא משקאות, לוקח כסף ומחזיר עודף. הסלטים עולים 20 עד 27 ש"ח, הטור רטיות עולות 19 עד 22 ש"ח, המוקפצים והנודלס 26 עד 32 ש"ח, ומי שיקח את הארוחה שלו בבאגט ישלם 26 עד 29 ש"ח. זה אומר שזוג שיזמין סלט, שתי מנות עיקריות ושתייה עדיין יקבל עודף מ-100 שקל. סטודנט תפרן יוכל לשבוע בפחות מ-30 שקל. שורה תחתונה: אומנם קמפוס הנמל טרם הפך ממש לקמפוס, אבל לפחות מזללה סטודנטיאלית מצוינת וזולה כבר יש לנו.
צ'יליס, קמפוס הנמל, רחוב הנמל 23
