1. בסופו של מהלך שרון דרוקר יבין שהוא הביא את זה על עצמו. מי שנכנע לתכתיבים שטותיים כמו החלפת מסגרת משקפיים אדומה בכחולה רק בגלל דרישה מטופשת, שלא יצפה שיכבדו אותו בדברים גדולים יותר. מי שלא קלט שהוא בא למכבי תל אביב על
תקן עציץ ולא מאמן יכול כבר מעכשיו להפנים עובדה פשוטה: מאמן ראשי בצהובים הוא לעולם לא יהיה.
דרוקר היה במסלול הטוב והבטוח להיות מאמן מצוין. אחרי גביע יול"ב עם הפועל ירושלים וגביע אירופי נוסף עם קבוצה מרוסיה הוא אמור היה להיות יותר מאשר זה שרבנו פנחס גרשון יטיל עליו את האשמה במקרה של כישלון. אבל אצל דרוקר יש כנראה כשל באישיות. במקום לבוא מעמדה של מנצח הוא הפך למאמן הלא רציני הזה, זה שחתם על חוזה כמאמן ראשי באוסטנד הבלגית וחודש אחר כך התפטר כדי להיות עוזר מאמן במכבי.
בנאדם שהורס במו ידיו את כל מה שהשיג בקריירה שלו יכול לבוא בטענות רק לעצמו. בסביבת גרשון מטילים עליו את האחריות לבניית הקבוצה הנוכחית, אבל דרוקר שותק. לא ציפיתם ממנו באמת להגיד משהו, הוא עדיין אולי חולם להיות הקואוץ' הראשי. אולי שמישהו יעיר אותו כבר, אם זה אפשרי בכלל.
2. תהא התוצאה אשר תהא במשחק העונה, אלי גוטמן נכשל. שימו בצד את המסע האירופי של הפועל תל אביב ותסתכלו על הלחם והחמאה, הליגה: עשר נקודות הפרש ממכבי חיפה, קבוצה שנשענת על שני שחקנים (שכטר וורמוט)
ומאבדת נקודות מול קבוצות קטנות. הפועל אולי תיקח אליפות בגלל שיטת הניקוד בליגה, אך בסיכומו של עניין לא יהיה לזה שום קשר ליכולת שלה, אלא רק ליכולת של אבי לוזון להנחיל פה שיטות שונות ומשונות.
לגוטמן ניתנו כל הכלים להצליח, אך הוא נפל בדברים הקטנים: למצוא שוער שני נורמלי שיחליף את וינסנט אניימה בזמן שהוא באליפות אפריקה, למצוא חלוץ מחליף ליבואה שכבר חודשים לפני עזיבתו סומן כמי שבינואר כבר לא יהיה. גוטמן, כמו הקבוצה שלו, בונה על קיזוז הנקודות שיקרב אותו לחיפה ומתקשה למצוא שחקני רכש בעמדות המתאימות. לרשותו הועמד בתחילת העונה סגל מרשים שלא אמור היה להיות במינוס כזה מחיפה. בליגה נורמלית גוטמן מזמן היה בבית, רק השיטה המטופשת משאירה אותו בתפקיד.
ואם כך הם פני הדברים, פלא שבתנועת הפועל נתנו את הקולות שלהם בהתאחדות לאבי לוזון? בסופו של דבר זה ישתלם להם.
