כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
שיעור פוליטי

כהן מול התלמידים צילום: ריאן
כהן מול התלמידים צילום: ריאן
 
פלסטינים במחסום בית לחם (ארכיון) צילום: AP
פלסטינים במחסום בית לחם (ארכיון) צילום: AP
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

תלמידים, צריך להילחם בכיבוש

"כשתתגייסו לכו למחסומים, תראו מה קורה שם, הביאו את רוח ההתמתנות, עזרו ליצור מציאות אחרת ובסופו של דבר תגיעו למסקנה שאין מקום לכיבוש. השירות בצבא הוא חובה, אבל בצבא ששומר על הגבולות והביטחון ולא צבא שמתעסק בפעילות של כיבוש". יום רביעי, 8:15 בבוקר, אודיטוריום עירוני א'. המנהל רם כהן קורא לתלמידי שכבת י"א להילחם כמוהו בכיבוש

נעמי רייכמן 
פורסם: 03.01.10, 12:18

"אני צריך מים, חייב מים", אומר רם כהן, מנהל עירוני א', כשהוא חוזר ביום רביעי בבוקר למשרד שלו אחרי פגישה עם תלמידי שכבת י"א באודיטוריום הישן בבית הספר. והוא בהחלט צריך מים, חייב מים. לא רק כדי להרטיב את הפה שהתייבש מהדיבור, אלא גם כדי שיהיה לו עם מה לכבות את השלהבת שהדברים שהוא אמר לתלמידיו עלולים להצית.

 

כהן לא תמים ולא תם, וגם הוא יודע שכשמנהל תיכון מדבר בגלוי נגד הכיבוש בשטחים, קורא לשחרר את גלעד שליט תמורת אלף אסירים ולמנף את כל המהלך לתהליך התפייסות עמוק ואמיתי עם הפלסטינים, הוא מושך אליו אש חמה, אז עוד לפני שהוא מתפנה להרוות את צימאונו הוא אומר: "ראוי שהרב מלמד מישיבת הר ברכה ודומיו יידעו שגם הציבור החילוני שבו הם נוהגים לזלזל קץ בסרבנות שלהם, קץ בתחמנות היהודית שלהם ובז להם, לחוסר ההבנה שלהם בדמוקרטיה ולחוסר כבוד שלהם לבני האדם באשר הם. ואני קורא לציבור המחנכים השפוי בישראל, הדתיים והחילונים, לומר בגלוי לתלמידיו שהכיבוש ארור, לקלל את הכיבוש ולחנך לערכים שלא רומסים אחרים. אי אפשר לרמוס בצורה ברוטלית ערכים כמו שמדינת ישראל עושה 42 שנה ואז להגיד שאת ילדינו אנחנו מחנכים לדמוקרטיה".


צילום: ריאן

 

אתה לא עושה משהו שהוא בניגוד לחוקי המדינה ומשרד החינוך? אתה לא פוחד?

 

"לא, אני לא פוחד כי אני לא מכניס פוליטיקה ולא מחנך לתפיסה פוליטית. אני לא אומר לתלמידים באיזו מפלגה לבחור. אני אומר אמירות ערכיות ומוסריות. אם מישהו חושב שאפשר לשלוט על ארבעה מיליון איש באופן מוסרי — שיקום וישמיע דברו. מחנך צריך לעשות מודלינג. אי אפשר לדבר על חירות האדם כשאתה לא נותן חירות. אז אני אומר שאי אפשר להחזיק צבא מוסרי כשיש בו יחידות שמדכאות באופן ברוטלי".

 

אתה עורך שיחות קבועות עם תלמידים?

 

"אחת לתקופה אני נפגש עם קבוצות של תלמידים כי חשוב לי להעביר מסרים כמו השירות בצבא. הילדים לא רוצים לשרת בצבא ומשאירים את תפקידי הפיקוד והקצונה לאוכלוסיות מאוד מסוימות. אני מוטרד מזה מאוד. 100 אלף איש בשטחים קובעים עבור 10 מיליון אנשים".

 

אני אחזור ואשאל — אתה לא חושש מפיטורים?

 

"לא, אני לא חושש מזה. אני אפילו בעד שיהיה דיון ציבורי בשאלה אם כמחנך זו אינה חובתי להגיד את הדברים האלה. הרבה זמן נרתעתי מכך כיוון שאני מנהל בית ספר, אבל כבר הגעתי למסקנה שאני לא פוליטי, לא מבטא דעות פוליטיות אלא מדבר על נושאים שעל סדר היום החברתי של מדינת ישראל שאי אפשר להתעלם מהם.

 

"לפני כמה זמן היה לי מפגש בישיבת הכותל עם קבוצת מחנכים שלהם. דיברנו על הכיבוש. אני אמרתי שאי אפשר לחיות ככה לאורך זמן ושצריך להחליט: לספח כמו שצריך ואז להפוך את הפלסטינים שם לאזרחי המדינה או להיפרד. המחנכים אמרו לי שלספח אבל בלי לתת זכויות. יצאתי מהפגישה הזו חרד ועם ההבנה שיש קבוצות בחברה הישראלית שלא מבינות מהי מדינה דמוקרטית ושמערכת החינוך נכשלה בלהטמיע ולהסביר את זה".

 

ההורים לא אהבו את החלטתי

בדרך לאודיטוריום מספיק כהן לספר שהוא החליט לבטל את טיולי התלמידים לנקבת השילוח שבירושלים, המהווה סמל עבור ציבור גדול בישראל.

 

למה?

 

"כי זאת שערורייה איך שחופרים מתחת לבתים של התושבים הערבים שם כדי למצוא ממצאים ארכיאולוגיים, אבל המדינה לא דואגת שהבתים לא יתמוטטו. אז נכון שמשרד החינוך מממן חלק מהטיולים לשם, אבל אני לא רוצה להשתתף בזה. חלק מההורים לא אהבו את ההחלטה שלי, אבל אני דבק בה".

 

האודיטוריום מלא לגמרי. יחסית ל־8:15 בבוקר התלמידים נראים ערניים. ראוי לציין שכהן לא חסם אותם מלהשמיע את דעתם, גם כשהיא הייתה לגמרי מנוגדת להשקפתו. תלמידה אחת אפילו הרשתה לעצמה להגיד משהו על "יפי הנפש שמדברים פלצנות".

 

"עסקת שליט מטלטלת את המדינה כבר ימים רבים", פותח כהן את דבריו. "היום התבשרנו שהחמאס עדיין לא נתן תשובה סופית להצעה הישראלית. יש אפשרות שבדיאלוג הזה יתקבלו בסופו של דבר פתרונות שאיכשהו נוכל לחיות איתם, אבל כדי להבין איך הגענו לנקודה הזו בואו נלך לאחור.

 

"חלק משטחי מדינת ישראל נכבשו ב־1967 והם לא נמצאים תחת ריבונות ישראלית. מרגע שהם נכבשו נכנסה ישראל לעידן חדש ובלתי אפשרי ובעייתי מאוד. מיד עם תחילת הכיבוש הייתה אופוריה בצד הישראלי כי הצלחנו לשחרר אזור שהייתה לנו זיקה היסטורית אליו. כל התנ"ך עמוס באזכורים של המקומות באזור הזה: חברון, שכם, אלון מורה ועוד ועוד. יחד עם האופוריה החלו להישמע גם קולות של אנשי רוח שקראו ליישב את חבל הארץ הזה ביהודים. קבוצות באוכלוסייה טענו שהאזורים האלה שייכים לנו ושיש לקבוע מציאות חדשה בשטח.

 

"ואיך כל זה קשור לגלעד שליט? כי בין האזורים שנכבשו הייתה גם עזה. לפני כארבע שנים יצאנו מעזה ובטח ראיתם בטלוויזיה את התהליך הכואב של

העזיבה ואת הדילמה הישראלית. אז אנחנו יצאנו, אבל בעזה יושבת הנהגה פלסטינית שרוצה להחזיר הביתה אסירים שיושבים בכלא בישראל. ובישראל יושבים היום כעשרת אלפים אסירים, חלקם עם דם על הידיים, שזה אומר שהם השתתפו באופן ישיר או עקיף ברצח של יהודים. גלעד שליט הוא תקוותם של ארגונים קיצוניים כמו החמאס לשחרר אסירים כאלה, שמבחינתנו הם טרוריסטים ומבחינתם הם אנשים שנלחמו לשחרור פלסטין.

 

"ויש עוד עניין. אמנם מדינת ישראל יצאה מעזה, אבל היא ממשיכה לצור עליה. אי אפשר להכניס לעזה היום כמעט שום דבר מלבד מצרכי קיום בסיסיים. אז כדי לאפשר חיים נחפרו מנהרות שבהן מבריחים הכול: בקר, מוצרי מזון, נשים, סמים ונשק. מצרים, שמבינה שההברחות במנהרות מסוכנות גם לה, החלה לחפור תעלה עמוקה ורחבה שמנסה למנוע את המשך חפירת המנהרות.

 

"ובמציאות של היום חיים 1.5 מיליון איש בעזה במצוקה גדולה מאוד. רובם, אני מניח, קצו בחיים האלה כפי שהם והם רוצים שינוי אמיתי. אליהם יש לצרף את הפלסטינים שחיים ביהודה ובשומרון תחת הנהגה פלסטינית מתונה הרבה יותר שמבינה את הדרך הדמוקרטית.

 

"ישראל נמצאת במצב מסובך. מצד אחד יש רצון לסיים את הכיבוש אחרי 42 שנה. מצד שני — איך עושים את זה? האם בכלל אפשר לסיים את הכיבוש? האם יש קבוצות באוכלוסייה שלא רוצות לסיים את הכיבוש? אלה שאלות מפחידות ולא פשוטות. אז מה אתם אומרים, יש באוכלוסייה קבוצות שלא רוצות לסיים את הכיבוש?".

 

אל תגידו אין מה לעשות

התשובה לא מאחרת לבוא: המתנחלים. כהן: "נכון. ומדובר פה באנשים עם השקפה דתית שאומרת שהשטחים האלה הם שלנו עוד מימי אברהם אבינו. ויש להם עוד אמירה: 'אנחנו יושבים כאן כדי להגן על תל אביב וכפר סבא. אם הפלסטינים היו יושבים על הגבול — מרכז הארץ היה מאוים כל הזמן.

 

"ואני חוזר ברשותכם לגלעד שליט. אם אנחנו רוצים לשחרר אותו אנחנו נדרשים לשחרר כאלף אסירים. אחת האמירות החזקות ביותר שמזהירות את ביבי נתניהו מלחתום על ההסכם הזה היא שלאחר השחרור של גלעד שליט יתחילו שוב פיגועים, ואז נתניהו יהיה עם דם על הידיים. זאת הדילמה של ראש הממשלה. האם אני יכול לשחרר אסירים כאלה לביתם והם יתכננו את הפיגוע הבא בתל אביב?

 

"יש גם דיבורים על השאלה אם מנהלים משא ומתן לשחרור שבויים. בארצות הברית למשל לא מנהלים משא ומתן כזה. האם אחרי שיחזירו את גלעד שליט זה ישתנה גם פה? אבל השאלה החשובה יותר בעיניי היא האם אחרי השחרור של גלעד, שאני מקווה שיהיה בקרוב, אנחנו, מדינת ישראל, רוצים להמשיך את מעגל הדמים המטורף שבו הם פוגעים בנו ואז אנחנו פוגעים בהם וחוזר חלילה או שאנחנו רוצים לדבר שלום.

 

"אני מודע לזה שבמרחב שלנו הפכה המילה שלום למאוסה. אני רוצה לדבר על התפייסות. שלום זה לחתום על הסכמים. התפייסות זה בין אנשים. ההתפייסות יכולה לבוא דרך גלעד שליט. בואו נושיט יד לתהליך של הידברות ולמחויבות שלנו לחזור לגבולות 1967 והם יוותרו על האלימות. קיצוניים יש בכל צד. אנחנו לא הרעים בסיפור הזה וגם לא הטובים. אבל אנחנו צריכים להיות במקום הזה שרוצה להתפייס.

 

"ברשות הפלסטינית קורה תהליך פנטסטי. מתחילה לקום מדינה עם מוסדות משטרה, כלכלה מתפתחת, רפואה ומה לא. אנשים מתחילים שם לרצות לחיות. בניגוד לעזה, ששם המצב קשה מאוד ואי אפשר לשקם את תוצאות מבצע עופרת יצוקה. המצב הסניטרי רע, הם נצורים. ברור שפיתוח עזה הוא אינטרס ישראלי מובהק, אבל אם הוא ייעשה עכשיו הוא עלול להתפרש שם לא נכון.

 

"היום היו כותרות בעיתונים שבג"ץ החליט שכביש 443 יהיה פתוח מעכשיו גם לפלסטינים. עד היום נאסר עליהם לנוע בו. ולמה נאסר? כי היו פיגועים. ולמה היו פיגועים? כי תחשבו על עצמכם, הייתם מוכנים לחיות תחת כיבוש ולא ללמוד בבית ספר ושלא יהיו לכם אפילו התנאים הבסיסיים לחיות?

 

"אני לא מצדיק פיגועים ומעשים אלימים, אבל אני יכול להבין מה גורם להם. הם תוצאה של לחץ שנמשך 42 שנה. אנשים שם רוצים זכויות אזרחיות ולאומיות. זה מחייב אותנו להתחיל בתהליך של התפייסות. אם גלעד שליט יוחזר ויחד איתו תהיה תנופה, נדע שלא רק ששחררנו אסירים. אם ממש נחזור לגבולות 1967 ונפתח את האזור, זה יהיה נפלא.

 

"אז אני מבקש מכם להקשיב ולהיות ערים לחדשות. לשאול את עצמכם מי רוצה להמשיך את הכיבוש ולמה, ומי לא. אתם יכולים להשמיע את קולכם. דברו ביניכם, דברו עם ההורים שלכם, צאו להפגנות, צרו קשר עם חברי כנסת בסוגיות חברתיות שמציקות לכם, דברו בכל המסגרות האינטרנטיות שלכם על כך. אל תיתקפו בחיידק הייאוש. תעשו אתם את מה שההורים שלכם לא הצליחו לעשות. וכשתתגייסו לכו למחסומים, תראו מה קורה שם, הביאו את רוח ההתמתנות, עזרו ליצור מציאות אחרת ובסופו של דבר תגיעו למסקנה שאין מקום לכיבוש.

 

"אל תשאירו את הצבא ואת תפקידי הפיקוד לקבוצות קטנות באוכלוסייה. השירות בצבא הוא חובה והכרח, אבל בצבא ששומר על הגבולות ועל הביטחון ולא בצבא שמתעסק גם בפעילות של כיבוש. אל תגידו אין מה לעשות או אין עם מי לדבר. שלום והתפייסות עושים עם אויבים. לא יהיה כאן דיאלוג בין אוהבים, אבל יהיה כאן דיאלוג של שני עמים שרוצים לחיות בשלום בשתי מדינות שכנות. והביאו תקווה. כי רק עם תקווה אפשר לפתור בעיות".

 

אמשיך לדבר ולהגיד

השיחה נגמרה במחיאות כפיים של התלמידים. כהן מזמין לדיון. שלושת התלמידים הראשונים אומרים שזה המצב ושאין מה לעשות. שיפסיקו להשתמש בטרור ואז נדבר איתם, זהו סיכום הדברים.

 

אם כהן מתייאש לשמוע את זה לא רואים על הפנים שלו. הוא לא יוצא מגדרו, לא מתעצבן. על כל "אין מה לעשות" כזה הוא מציב סימן שאלה. פה ושם משתחלות לדברי התלמידים אמירות אחרות, אמירות שדורשות לקחת אחריות כי אנחנו חזקים יותר ולהתפייס. גם לשמע האמירות האלה לא מפגין כהן שינוי בהתייחסות. הוא מקסימום מהנהן קלות בהסכמה.

 

"לפעמים אני כן קצת מתייאש כשאני שומע את התלמידים מדברים על זה שהם מרגישים שאין להם מוצא ושככה המצב חייב להימשך", הוא אומר במסדרון בסיום השיחה. "אבל אני גם יודע שזה עובר לי. אני אמשיך לדבר ולהגיד, ואני גם משוכנע ובטוח שהשיחות האלה משפיעות עליהם. לטובה".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 184 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות