אתם יושבים בבר. צוחקים, רוקדים, מזיעים, מעשנים, נשיקות על הצוואר, נכנסים לשירותים, נשענים על הקיר, יוצאים מהשירותים, אוכלים, שותים, קצת מקללים, מהנהנים הרבה עם הראש. טיפ למלצרית ולאנשי הבר ועוד לילה עבר.
חשבתם פעם על אנשי הצללים? על אלו שמאחורי הקלעים, שמביאים את המשקאות והמזונות אל קרביכם? כנראה שלא - אבל אני חשבתי. קבלו הצצה.
את המקום הכי טוב באדריאנה
אני תופס במטבח, דרך החלון להוצאת המנות רואים את כל הבר וכך מקבלים את האקשן שבחוץ עם האקשן שבפנים. בּוֹן מצטרף לבּוֹן (בּוֹן - הפתק הזה שהמלצר/ית כותב/ת עליו מה הזמינו האנשים ומגיש/ה לבר/מטבח).
בשרים עולים אל האש - חלקם על שיפוד יקיטורי וחלקם עולים אל הפלאנצ'ה, אחר כך הם מתכנסים בתוך טורטיה. פולי סויה, או בשמם המוכר - אדממה, משתכשכים במי מלח לכמה דקות.
איזו עלייה מוצלחת עשו האדממה, בלי משרד הקליטה ובלי טובות של אף אחד. אין היום בר שמכבד את עצמו שלא יגיש את הנשנוש האולטימטיבי הזה. לעזאזל, זה ממכר. כל כך ממכר שאחד הלקוחות משחיל את הראש דרך החלון כדי לקבל מהשף הוראות הכנה מדויקות לבישול אדממה.
השף של אדריאנה במצברוח עליז. לבוש במדים כחולים ובסינר ארוך עד הברכיים, פורס טורטיות בקצב ומעמיד את הפרוסות במעגל בתוך צלחת מקושטת מסביב לקערית רוטב. מפעם לפעם, כשנחה עליו הרוח, הוא מנסה מנות חדשות כמו כדורי פלאפל או רול מטוגן של טונה עם ירקות במעטפת פנקו פריך.
לקוח מעצבן שיושב על הבר בנקודה הכי קרובה למטבח קצת מאיים על המצברוח כשהוא מצלצל בפעמון המטבח כשמתחשק לו. אין בעיה, הפעמון עובר דירה למדף מרוחק, נראה אותו מגיע לשם.
המוזיקה והעשן משתלטים גם על האטמוספירה של המטבח, ומהצד זה נראה כאילו צוות הטבחים בעבודתם רוקדים לצלילי המוזיקה, כאילו התאימו כוריאוגרפיה של הוצאת מנות לאר־נ'־בי ולהיפ־הופ שבחוץ.
מפעם לפעם אחד הברמנים בורח מהמולת הבר אל אחורי המטבח, לינוק איזו סיגריה ולהגג על החיים, או סתם להצטייד במשקאות שחסרים בבר.
מפעם לפעם גם לקוחות יחמקו אל החניון האחורי דרך עיניהם הבוחנות של אנשי המטבח שתמיד, בכל מקום, רואים הכל ויודעים הכל. אחד המאבטחים יושב על
הבר להפסקה והשף מוציא לו מנה של סטייק גדול. שיאכל לבריאות, מאבטח צריך שיהיה לו כוח.
צגאי, שוטף הכלים האפריקאי, מתקלט בעמדת הכיור והמדיח, על כל הצלחות והכוסות שחזרו לשטיפה. יונס, הטבח מירושלים, מתמודד בגבורה עם זרם ההזמנות: פלטת ירקות, צ'יפס
ביתי עם תבלין פילדלפיה, סלט ירקות עם גבינת פטה, ככה - מנה אחרי מנה. רגע סיגריה, רגע, יונס תיכף בא.
ברגעי העומס שי, אחד השותפים, צץ בחלון המטבח ומדרבן את הצוות "לתת גז" על הוצאת המנות. פה ושם יש איזו מנה לשמשון, לאבי או ליניב (השותפים) שמצריכה אקסטרה תשומת לב.
בשתיים לפנות בוקר, כשהלחץ משתחרר מעט, צוות המטבח מתחיל בהכנות ליום המחרת. טחינה סמיכה נמזגת אל מעבד המזון, תפוחי אדמה נחתכים לסירות וטובלים במים, זה נקצץ, ההוא נטחן וההם מתערבבים.
בשעה שאני נפרד מהאדריאנה מוניות עדיין מגיעות לפרוק בליינים בשערי הבר, רחוק רחוק בקצה הצפוני של העיר אשדוד. מי בכלל חשב שאי פעם יקום פה בר?
