לפני כשנה וחצי החליט ארז הררי לפרוש מתפקידו הבכיר כסמנכ"ל בינוי בחברת "דלק". הוא המיר באחת את משרדו בקומה ה- 14 במגדל משרדים רב קומות בתל אביב
לטובת בית סוכנות ישן במושב אשבול
הסמוך לנתיבות.
את חלון הזכוכית הענק שבמשרדו התל אביבי, שנשקף אל הים, מחליפות עתה דלתות זכוכית מהן נשקף לארז ולמשפחתו נוף אחר לגמרי: מטע האבוקדו
בן 20 הדונם, הסמוך לביתו, כמו גם הבוסתן המטופח המקיף את חצר הבית וכמובן מרחבי הנגב הפרושים עד לאופק.
"נפל לי האסימון", מספר ארז הררי (45), "והחלטתי לעשות שינוי בחיי. 12 שנה הייתי בתוך עולם העסקים, ברעש הזה של מרכז הארץ, כבישים פקוקים, לחץ בלתי פוסק. החלטתי לעשות מעשה, ואני לא מתחרט על כך לרגע".
ארז הררי - התחלה חדשה בנוף חדש (צילום: שי שמואלי)
קשה לדמיין איך הפך הבית הסוכנותי הישן בקצה המושב, שכמעט מט ליפול, לבית חלומותיו של ארז. בית בו הוא מתגורר עם בת זוגו מזה 12 שנים, עם שלושת ילדיה מנישואיה הקודמים ועם ארבעת ילדיהם המשותפים.
ביתו של הררי מזכיר בית כפרי בכפר נידח וציורי באירופה יותר מאשר בית במושב בנגב. טביעות ידיו ניכרות כאן בכל פינה. למרגלות מרפסת העץ התקין בריכת מים קטנה. גם בוסתן עצי הפרי שבחצר הבית, על עצי הגויאבה, הדובדבן, פרי ההדר, השסק, האפרסק והשקד, מצביע על כך שהאיש נחוש להפריח כאן את השממה.
לאחר שפשט את המדים יצא הררי, כמו רבים מצעירי ארצנו, לראות עולם. אבל בניגוד לרבים מהצעירים הוא לא פנה מזרחה אלא דווקא מערבה, לארצות הברית. שמונה שנים שהה בארצו של הדוד סם. חצי שנה טייל וחרש את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
בתום הטיול החליט הצעיר הישראלי לתקוע יתד בארצות הברית וללמוד הנדסה בסינסינטי באוהיו. הוא שילב הנדסה אזרחית עם הנדסה סביבתית. הוא התמחה אז בנושאים שבארץ איש עדיין לא חלם שברבות השנים ייהפכו לטרנד סביבתי, כמו טיפול באשפה ובמי נגר. כשהוא מצויד בתואר של מהנדס אזרחי וסביבתי שב ארצה בתחילת 1995.
החיפוש אחר מקום עבודה, עם שובו ארצה, הוביל את הררי לבנק הפועלים. בבנק חיפשו אז מפקח בנייה על פרויקטים נדל"ניים של הבנק. קרוב ל-12 שנה צמח הררי, כדבריו, עם הבנק. שיא הפעילות שלו בבנק היה ניהול תחום הבינוי של כל סניפי הבנק ברחבי הארץ.
הוא חתום על כמעט כל סניפי בנק הפועלים, שניבנו או שופצו בעשור האחרון. כבר בשלהי תפקידו ה"בנקאי" רקם הררי את חלומו לעקור לנגב. את השנתיים האחרונות במסגרת עבודתו בבנק הוא כבר עשה כמושבניק מן המניין, לאחר שעבר להתגורר במושב אשבול.
12 שנים בבנק הפועלים הספיקו לו, כדבריו, והוא יוצא לחפש לו תעסוקה אחרת. "אחרי כל כך הרבה שנים", מטעים הררי בחיוך, "במקום עבודה אחד ביקשתי מקום עבודה אחר ולעשות דברים אחרים".
זה לקח לו, כך הוא מציין, בדיוק דקה להיקלט כמנהל הבינוי של חברת "דלק". "לקח לי כחצי שנה להבין שמדובר בניסיון עקר. הבנתי שלא זה מה שאני צריך לעשות בחיים, למרות שקיבלתי ב'דלק' את כל הקרדיט על מה שעשיתי בחברה".
זה לא הזוי לעזוב פתאום תפקיד בכיר ונחשק לטובת מעבר לאזור שקשה בו למצוא תפקידים כאלה?
"נכון שהיה לי תפקיד מעניין ומאתגר, שביצעתי בהצלחה רבה. אבל בשלב מסוים הבנתי שזה לא מה שאני צריך לעשות".
את המשרד המרווח בתל אביב המיר הררי לפני כשנה וחצי לטובת תפקיד מאתגר יותר מבחינתו. הפרחת השממה ויישוב הנגב קורצים לו יותר מאשר עולם
העסקים התל אביבי. מזה שנה וחצי הוא משמש כסמנכ"ל הבינוי של תנועת "אור", התנועה ההתיישבותית, החתומה על הקמת יישובים חדשים בנגב בעשור האחרון. ביניהם: גבעות בר, מרחב עם, ועל חיזוק יישובים קיימים כמו טללים, כרמים ורתמים.
מה בעצם מביא אותך להתחבר עם תנועת "אור"?
"המרדף אחרי הכסף לא התאים לי. אני לא ראיתי את עצמי משחק במשחק הזה. אנשים מחפשים אתגרים. מבחינתי, זה היה אתגר".
למושב אשבול הגיע מתוך החלטה. "פרסתי את מפת הארץ", משחזר ארז, "בביתי ברמת גן באותם הימים וחיפשתי את הנקודה הכי ריקה ומשוועת להתיישבות. שמתי את האצבע על כביש בית קמה–נתיבות והגעתי לאשבול. החלטתי להיות חקלאי לכל דבר. זה אתגר גדול. בשש השנים האחרונות השקענו כל דקה פנויה לטובת הבית והמשק החקלאי. הפכנו את חצר הבית לגן עדן קטן. זה תענוג אמיתי".
