איך יודעים תושבי פתח תקוה
שהגיע חג החנוכה והתלמידים בחופש? לא לפי ריח הסופגניות ואור הנרות - אלא לפי הרעש בגינות הציבוריות.
תושבי רחובות בורוכוב וטרומפלדור לא היו צריכים לחכות אפילו יום אחד, וכבר במוצאי שבת "זכו" לביקור של נערים בגינה הציבורית. "בדרך כלל אנחנו
סובלים מהתופעה של בני נוער שיושבים בגינות בכל שעות היממה. פעמיים שלוש בשבוע הם מגיעים לגינה מאחורי הבניין שלנו, שרצופה בספסלים ותאורה עמומה - שזה בדיוק מה שהם מחפשים. באמצע השבוע הם יושבים עד חצות ולפעמים יותר, בסופי שבוע הם מרשים לעצמם להישאר יותר. לנו התושבים הם משאירים אחר כך ערימות של קליפות גרעינים, שברי זכוכיות ובקבוקים ועטיפות של טבק לנרגילה", מספר אחד התושבים.
במוצאי שבת האחרון, יום לפני תחילתו של שבוע חדש שבו רוב הדיירים קמים מוקדם ועובדים, נאלצו הדיירים להישאר ערים ביחד עם קבוצה של ארבעה נערים, שישבה על אחד הספסלים בשדרה והקימה רעש. "זה היה יוצא דופן אפילו במושגים שלהם. הם צעקו, צחקו בקולי קולות, הם קיללו, והכל בשעות ממש מאוחרות. האמת? אני הייתי גם ככה ערה ובכל זאת זה הפריע לי. אני לא רוצה לשמוע בבית את הקללות של נערים לא מחונכים. באחת וארבעים נשברתי והתקשרתי למוקד העירוני של עיריית פתח תקוה. מהמוקדנית הבנתי שכנראה הדיירים לא כל כך אדישים כמו שחשבתי ושהתקבלו כבר קריאות לפניי- כי הניידת היתה כבר בדרך".
במקום ללכת לישון, החליטה השכנה לצפות מהחלון ולראות מה בדיוק עושים אנשי הפיקוח. "אמרתי לעצמי שאין מצב שהם יבואו, הנערים יברחו ואז יחזרו לעשות רעש כשהפקחים יעזבו. וזה בדיוק מה שהיה - אני צפיתי מהחלון על ארבעת הנערים שפתאום קמו והתחילו ללכת במהירות לצד אחד של הגינה. הסתכלתי לצד השני וראיתי בחור, כנראה זה שנשלח על ידי המוקד העירוני. הוא הגיע לגינה, ראה שאין שם אף אחד ובא לעשות אחורה פנה. אמרתי לעצמי, גם ככה השכנים כבר ערים מהרעש, הוא לא הולך מפה. צעקתי אליו 'למה אתה הולך? הרי אתה יודע שהם יחזרו'. הוא לא הבין מה נפל עליו ושאל אותי בתגובה לאן הם הלכו, אמרתי לו שלצד השני ושינסו לאגף אותם משני צדי הגינה במקום לבוא וללכת".
את ההצעה של השכנה לקח הפקח ברצינות, לאחר כמה דקות התלוו אליו עוד שלושה אנשים ולשם שינוי, אחרי שתיים בלילה, חזר סוף סוף השקט לשכונה.
