ברוטו זה לא נטו: בית המשפט העליון דחה ערעור של קבלן על פסק דין שנקבע נגדו, וקבע שהקבלן הטעה את הקונים והציג בפניהם שטחים "ברוטו" של דירות שבנה בראשל"צ, שכללו גם את הקירות ואת השטחים המשותפים, כמו חדר המדרגות, הכניסה לבניין ועוד.
השופט אליקים רובינשטיין: "השימוש הנמשך במונח העמום 'ברוטו' לעניין שטח דירות - טרם נולד כנראה האדם מן היישוב היכול לבארו אל נכון". השופט אף הציע תיקון חקיקה, כך ש"יידע הקונה כי לא קנה חתול בשק אפל, אלא דירה".
29 התובעים הם דיירי הבניין ברחוב גרינשפן 11 בפרויקט "נרקיסי ראשון" בראשל"צ, שרכשו את הדירות מחברת י.ר. אחים עזרא חברה לבניין בע"מ כבר לפני יותר מעשור. הסכסוך התחיל שנה מהאכלוס, כאשר כמקובל נעשה בדק בית כדי לפרט בפני הקבלן את הליקויים בדירה.
למפרט הליקויים צירפו מרבית הדיירים נתונים על שטח הדירה וזו הייתה טענתם החמורה ביותר. בדיקה שעשו העלתה, כי לעומת דירות ששטחן 146 מ"ר שהובטחו להם, שטח כל דירה בפועל הוא 133 מ"ר בלבד. לכן הם טענו לירידת ערך נכסיהם, שהתבססה על חוות דעת של מהנדס ושמאי. גם חברת הבנייה מינתה מהנדס מטעמה, שאמד את ירידת הערך בפחות משומת מומחי הדיירים.
חילוקי הדעות בין הצדדים הביאו לפני יותר מעשר שנים (3.3.99) להגשת תביעת הדיירים בבית המשפט המחוזי
בתל אביב נגד החברה הקבלנית ונגד בעליה - רפאל עזרא, על סך 982,578 שקל. הם תבעו על ליקויי בנייה, אי התאמה בממכר, החזר תשלומים ופיצויים בשל עוגמת נפש. הדיירים גם ביקשו מתן צו עשה לאספקת גנרטור, שהקבלן התחייב לספק.
במהלך בירור התביעה ניתנה לחברה הזדמנות לתקן את ליקויי הבנייה, אך התיקונים עוררו חילוקי דעות נוספים בין הצדדים. במהלך ההתדיינות פרשו חלק מהדיירים מהתביעה, לאחר שהגיעו להסדרים נפרדים עם החברה ובסופו של דבר נותרו 29 דיירים כתובעים.
לפני כשנתיים (6.9.2007) קיבל השופט מגן אלטוביה את התביעה לגבי חלק מהליקויים ודחה את התביעה לגבי ליקויים אחרים. הרכיב העיקרי בתביעה, מבחינת משקלו הכספי, נסב על הטענה לירידת ערך בגין ההפרש בין שטח הדירה כפי שהוצג בפרוספקט לפני חתימת החוזה, לבין שטח הדירה בפועל. על כך פסק השופט אלטוביה לטובת הדיירים.
החברה הקבלנית ובעליה ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. בערעור דנו השופטים אליקים רובינשטיין, עוזי פוגלמן ויצחק עמית, שכתב את פסק הדין. הרכב השופטים דחה את הערעור וחייב את המערערים לשלם לדיירים 20,000 שקל שכר טרחת עורכי דין.
שופטי העליון קבעו: "יש במונח 'שטח ברוטו' כדי להטעות את רוכש הדירה ההדיוט ומשלא צורף להסכם המכר מסמך ממנו ניתן ללמוד בנקל אודות שטח הדירה
'נטו' (ללא חלקים ברכוש המשותף), יראו את הפרוספקט כמחייב". השופטים מצאו, שהמקום היחיד שבו צוין במפורש השטח הכולל של הדירה היה פרוספקט, שהוצג קודם לחתימת חוזה המכר, ומהתרשים שצורף לחוזה המכר לא ניתן לדלות את מימדי הדירה. גם הטענה שהדיירים ראו את הנכס בשלב הרכישה, לא סיפקה את שלושת שופטי העליון. לפיכך, הם קבעו: "יש לראות את החברה כמי שהתחייבה למכור דירה בשטח המצוין בפרוספקט".
השופט אליקים רובינשטיין הוסיף לפסק הדין, שכתב השופט עמית: "השימוש הנמשך במונח העמום ברוטו לעניין שטח דירות, טרם נולד כנראה האדם מן היישוב היכול לבארו אל נכון". עוד כתב השופט רובינשטיין: "על שום מה הטרחתי את קולמוסי בתיק זה? 'כי לקח טוב נתתי לכם', כדי שפסק דין זה ייקרא על ידי קבלנים, איגודים ועורכי דינם, כך שיחדל 'נוהג הברוטו והנטו' ותיאמר לקונה בעברית פשוטה, שורה תחתונה של סיכום מספרי של השטח ורכיביו.
