בהמשך לידיעה הנוגעת לקיבוץ חנתון,
ברצוני להעלות על הכתב את הנקודה שהיא, בעיניי, המשמעותית ביותר לחברי הקיבוצים בהחלטת השופט ערפאת טהא, אשר התקבלה בבית משפט השלום בנצרת. החלטה זו היא לא פחות מתקדימית בדבר זכויות חברי הקיבוצים בבתיהם.
במסגרת ההליכים בקיבוץ ניסה המפרק המפעיל, בהליך מנהלתי מול רשם האגודות השיתופיות, לסלק את חברי תנועת הבוגרים של "הנוער העובד והלומד" מבתיהם. הם עתרו לבית המשפט בנצרת, שקבע: "הסמכות של המפרק לתפוס חזקה בכל הנכסים השייכים לאגודה מוגבלת לאותם נכסים שבמועד מתן צו הפירוק היו בחזקת האגודה. סמכות זו אינה נוגעת לאותם נכסים אשר מוחזקים על-ידי צד שלישי, בין מכוח הדין, הסכם בין האגודה לבין אותו צד שלישי, ובין מטעם אחר".
משמעות החלטה זו היא כי בניגוד לעמדת רשם האגודות השיתופיות והמפרק המפעיל בחנתון - לא ניתן, בעת פירוק, להוציא חברי קיבוץ מביתם למטרות החזר החוב או לכל מטרה אחרת. להחלטה זו יש משמעות רוחבית על מעמדם של חברי הקיבוצים בבתיהם. כאשר, בעתיד, ייקלע קיבוץ לקשיים ויוחלט על מינוי מפרק או כונס נכסים - לא יוכל המפרק, על-פי החלטת השופט, לפגוע בזכויותיהם של חברי הקיבוץ, המועמדים, או אחרים, שגרים בו.
החלטת השופט בנושא של חנתון מהווה תקדים משמעותי. השופט קובע כי לחברים ולמועמדים בקיבוץ יש מעמד בביתם, וכי לא ניתן להתייחס אליהם כאל "בני רשות" חסרי מעמד, כפי שמנסים לטעון גורמים שונים על זכויותיהם.
- הכותב מלווה את הגרעינים הנמצאים בחנתון
