בחודש שעבר ציין קיבוץ מרחביה,
אחד ממעוזי "הקיבוץ הארצי" לשעבר, שמונים שנה להיווסדו. החגיגות הוכתרו בהצלחה, אורחים רבים פקדו את "החצר הגדולה", בה התגוררו בתחילת הדרך החברים מאיר יערי וגולדה מאיר, והכול דיברו במימוש חזון הסוציאליזם ושוויון ערך האדם.
לא עברו ימים רבים, ושמחת "חג הגבורות" התחלפה בסערה ציבורית: עימות התפתח בין חלק מתושבי שכונת ההרחבה לבין אחדים מחברי הקיבוץ, לגבי השאלה אם להתיר הקמת בית כנסת במקום. באסיפה, שכינס הוועד המשותף לקיבוץ ולשכונה, הושמעו דברים קשים משני הצדדים, שלא הצליחו להגיע להסכמה. כעת מתכוונת הנהלת הוועד לקיים חוגי דיון, שבסופם תיערך, ככל הנראה, הצבעה בקלפי.
הפרשה כולה החלה ביום כיפור האחרון. קבוצה מתושבי השכונה הסמוכה לקיבוץ ביקשו לקיים תפילות. בהיעדר בית כנסת בקיבוץ, פנו למשווק השכונה בבקשה להשתמש במבנה המשמש אותו בעבודתו, שתפקד בעבר כחדר הנצחה ועיון של המוסד החינוכי במרחביה. נשכרו כיסאות, גויסו ספרי תפילה וארון קודש, ובמהלך שני ימי המועד הגיעו להתפלל במקום כשבעים איש (מיעוטם חברי קיבוץ). החוויה המרגשת (על-פי הנוכחים) הביאה כמה מתושבי השכונה לנסח עצומה, עליה חתמו כמאה איש, שדרשה מהוועד לדאוג לבית תפילה קבוע, שיפעל בעיקר בשבתות ובחגים. חברי הקיבוץ היושבים בוועד שאלו אותם מדוע לא ירחיקו מעט, אל מושב מרחביה הסמוך, כדי להתפלל בבית הכנסת המצוי שם, או לחלופין אל עפולה,
בה שוכנים לא-מעט בתי כנסת פעילים. התושבים, חלקם בשנות השישים לחייהם, טענו כי המרחק מקשה עליהם ועל אורחיהם.
הוועד שדן בעניין אישר עקרונית את הפנייה, אבל התנה זאת בכך שאסיפת החברים והתושבים תדון בעניין ותקבל החלטה מחייבת. שמונים איש, מספר חסר תקדים באסיפות של מרחביה, הגיעו לדיון, שהתפתח בחלקו הראשון לחילופי מהלומות מילוליות. חברי הקיבוץ טענו שאם יקום בית כנסת כזה, לא ירחק היום שבו ימצא את דרכו אל הקיבוץ גם מקווה טהרה, ואולי גם ייסגרו כבישים לתנועה בשבתות. נשמעו גם טענות על ההוצאה הגדולה הכרוכה בהקמת תשתיות לבית כנסת (את המקום עצמו מקימה או משפצת המדינה). בתוך כך הזכירו הדוברים לשכניהם מהשכונה, כי בבואם להתגורר בקיבוץ חתמו על חוזה בו נאמר כי מדובר בצורת חיים חילונית. אחד מהחברים אף הרחיק לכת כשטען כי הטראומה שגרם השינוי, שהתחולל במרחביה לפני כעשר שנים, תתגמד לעומת הטראומה שתיווצר עקב שינוי אורחות החיים לאחר כניסת בית הכנסת לחצר. מנגד, אמר תושב השכונה לחברי הקיבוץ כי הוא השקיע כסף במקום, ולפיכך ידאג להקים את בית הכנסת, על אפם ועל חמתם של המתנגדים. חברים נוספים טענו כי יש לקיים דיון עקרוני על יחסי הקיבוץ והשכונה.
אחת מהחברים המביעים התנגדות עזה להקמת בית כנסת, בקיבוץ או בשכונה, היא אמירה סרטני, לשעבר חברת כנסת מטעם מפ"ם, שכיהנה גם בוועדת הקבלה של תושבי השכונה. "אנחנו חיים בחברה חילונית, חופשית", אומרת סרטני, "וכך אנחנו רוצים להמשיך לחיות. אני חוששת שמדובר בצעד ראשון לקראת נוספים שיבואו בהמשך: סגירת מפעל בשבת, סגירת כבישים, מקווה. כל אחד מוזמן לעשות בביתו כרצונו, אבל לא במרחב הציבורי השייך לכולם. אני חושבת שהדברים שאני וחבריי אמרנו באסיפה, שהסתיימה בטונים הרבה יותר רגועים, חלחלו גם לתודעה של תושבי השכונה. הרי מדובר בקיבוץ-הארצי, החילוני בהשקפתו, ואין מקום לבית כנסת. ברוח זאת נמשיך להתנגד ליוזמה".
ואם ההחלטה תהיה להקים בית כנסת בשכונה ולא בתחומי הקיבוץ, גם אז תתנגדי לרעיון?
אמירה סרטני: "בעיקרון אני מתנגדת לכך, אבל אם הם יעלו על בריקדות ויחליטו למסד שם בית כנסת, לא יהיה בכוחי למנוע זאת. העיקר שלא אצלי בבית".
משה להב, תושב שכונת ההרחבה שמקדם את רעיון בית הכנסת, מביע עמדה הפוכה לזו של סרטני: "הקיבוץ הרי פתח שכונה לכל המגזרים, לאו דווקא רק לאלה הדוגלים בעמדות של הקיבוץ-הארצי והשמאל. מרבית המשפחות, למעט שלוש, אינן ממוצא קיבוצי. אין כאן ולו דתי אחד, גם לא חובש כיפה, אבל רובנו מבקשים לשמור על ערכי המסורת היהודית. יהודית, ולא דתית.
אין לנו כוונה לשנות את אופי הקיבוץ. אני עצמי נגד כפייה דתית ולא פוקד את בית הכנסת, אבל אינני אנטי-יהודי. בית הכנסת הוא מרכז תרבותי לא פחות מדתי. מדוע שחברי קיבוץ מרחביה לא יקיימו בר-מצווה בבית הכנסת בקיבוץ, אלא במושב או בעיר? יש כאן משפחות לילדים בוגרים, שרוצים לבקר את הוריהם בשבתות, ולהם קשה עם העובדה שאין כאן בית כנסת. הכוונה היא להקים אותו בשכונה, ואיני מבין מדוע קיימת התנגדות לכך בקיבוץ".
תגובת מנהלת הקהילה במרחביה, אריאלה חן: "האסיפה היתה טובה, למרות שהחלה בסערה לא-קלה. הושמעו דעות לכאן ולכאן, וכעת על הוועד המשותף לדון שנית כיצד לנהוג. בעיקרון יש כאן בעיה רצינית של תשתית לבנייה, אין מבנים פנויים, וחברי הקיבוץ חוששים ששיפוץ כזה יטיל עליהם מס נוסף. כל תושבי השכונה חתמו על הסכם שמגדיר להם את אופיו החילוני של הקיבוץ: 'אדם יקיים אורח חיים חילוני, סובלני, פלורליסטי, המאפשר לו להתקיים בתחום היישוב מבלי שיידרש שינוי באורח חיי תושבי היישוב ובאורח החיים המתנהל באגודה החקלאית'. לפיכך אני משערת שנגיע להבנות - עדיין איני יודעת באיזה אופן - והשקט יחזור למרחביה".
