אלבום הבכורה החדש והיפה של המלחין ונגן הבס אסף חכימי,Some other Day, הוא כל כך קצבי, ממכר ונוגע, עד שלרגעים חשתי כמו אותם כלבי צעצוע המודבקים על לוח המחוונים (המוכר יותר כדשבורד) בכל רכב שני בישראל, ומניעים את ראשם לפי קצב הנסיעה. הפתיחה הקאמרית לקטע הראשון 'Zilb' שמציג
את הנגנים, מתחילה בצלילי סקסופון הסופרן של אלי דג'יברי, המשייטים בחלל נטול כוח משיכה על רקע מריטת המיתרים העדינה והרגישה של חכימי. כלי ההקשה של קלרנס פן מצטרפים בהדרגה ומעמיקים את הקשר של המאזין עם הקטע. יונתן וולצ'וק נכנס בצלילים הנמוכים ביותר של הטרומבון שלו, ואלון יבנאי בפסנתר משלים הרכב שהופך את 62 הדקות הבאות למענגות מאין כמותן, תוך הנעת ראש בלתי רצונית ובלתי נשלטת כמעט.
שבעה מתשעת הקטעים באלבום הולחנו בידיו של חכימי, והעובדה שרובם ארוכים למדי היא נהדרת, משום שחכימי והחברים שלו שופעי הרעיונות יכולים לאלתר כרצונם, לבד או עם אחרים. אלי דג'יברי, למשל, עובר במהלך הקטע הראשון באלבום לסקסופון טנור ומנהל דיאלוג פורה ומפרה עם וולצ'וק בטרומבון. ויש גם את סולו הפסנתר המרנין והבלתי נגמר כמעט של יבנאי, בקטע נוסף בן תשע דקות, 'Anyway its nothing', שכמה רעיונות בו שאולים על ידי חכימי במכוון מהסטנדרט המפורסם 'I Hear Music' של המלחין האמריקאי ברטון ליין מ-1940.
אסף חכימי נולד וגדל בירושלים. הוא החל לנגן בגיטרה בס בגיל 17, ובגיל 22 עבר לנגן בקונטרבס. בינואר 2001 נסע לניו יורק בזכות מלגת הצטיינות והחל ללמוד במגמת הג'אז בבית הספר The New School. בשנת 2008 חזר לארץ במקביל להשלמת הקלטות אלבום הבכורה שלו.
היום יופיע חכימי בצוללת הצהובה במוזיקה מאלבומו החדש ובקטעים נוספים מכל הזמנים כמעט ובכל המקצבים כמעט. את חכימי ילוו קובי סלומון בסקסופונים, יונתן וולצ'וק בטרומבון, ניתאי הרשקוביץ בפסנתר ואמיר ברסלר בתופים.
