חילונים מול חרדים בירושלים: דעה מול דעה

אליעזר שולמן: הצד החרדי

"ב-1 בנובמבר", כך הבטחתם, "תבוא התקווה לעיר. ירושלים תהיה חופשית". במערכת הבחירות הסוערת, אכן ניצחתם. ירושלים עברה לידי מר ניר ברקת, סיעת מרצ ושאר מבטיחי החופש. למרבה הפלא, קצת יותר משנה אחר כך, עמדו מאות צעירים משולהבים, בראשות מנהיגי מפלגתם וקראו "די לאלימות החרדית". היכן החופש שמנהיגיכם הבטיחו?

אף אחד לא באמת ניסה לבדוק מה היה שם באינטל או בקרתא, ראיתם את תמונות הפרחחים המתעמתים עם שוטרים ובזה די לכם.

אף אחד לא הבחין באלפי היהודים שכמו במדינה דמוקרטית, ניצלו את זכותם לזעוק בכאב לב אמיתי את חילול השבת בה הם מאמינים. אף אחד אפילו לא ניסה לבדוק מי משלהב את היצרים בעיר. מתוך אינספור אנשים כואבים, היה מי שבחר להתמקד דווקא בשולי השוליים האלימים. הפגנה ה"חילונית" שבאה כמחאה על כפיה או אלימות לא יצאה מרגשות הומים לחופש או לרצון אמיתי לחיים ללא אלימות.

דווקא אותם צעירי מרצ ודומיהם, חבריהם האנרכיסטים, הם אלו שלימדו את מדינת ישראל אלימות מהי כאשר בקביעות מדי שבוע בשבוע יידו אבנים לעבר שוטרים, התפרעו כמחבלים וגרמו לא פעם לפציעות חמורות לחיילים ושוטרים. כאשר אחד מהם הוציא עין לחייל, המדינה המשיכה הלאה ואף אחד לא מצא לנכון לצאת לכיכרות למחות על אלימות פלשתינאי מרצ.

להתמקד בקבוצה שולית ולהתעלם מן הזעקה האמיתית החפה מאלימות של כל השאר היא כמו להפגין מול בקו"ם על האלימות הצה"לית בשל מאבטח הרמטכ"ל החשוד בפלילים, כמו להפגין כנגד הטרור החילוני בשל מספר חילוניים שרצחו את ילדיהם בשנתיים האחרונות, כמו להאשים סופרת שכל יצירותיה הינם גניבה תרבותית בשל מספר שורות שגנבה מסופרת אחרת.

במקום להיות מוסתים, בואו לכאוב עימנו את אלו כאב אלו שנאלצים לעבוד בשבת ולא מקבלים את יום החופש המקובל בעולם כולו.

תחקיר העיתון החרדי "משפחה", גילה כי למעלה ממאה בתי עסק הפתוחים בשבת במרכז העיר, נפתחו דווקא בתקופה בה על ראשו של ראש העיר הייתה כיפה. ולא סתם, אלא שחורה. כנראה שראש העיר הנוכחי שאינו מצליח לספק אתכם, מעדיף לפעול בדרכים אחרות.

מוטב שתמשיכו להפגין בכיכר ספרא, אך תפנו את השלטים אל היושבים בבימה, אלו שנבחרו על ידיכם בהבטחה כי יתנו לכם עיר חופשית. במקום לעשות זאת, הם מעדיפים לשבת במנוחה, להסיט את מחשבתכם מהבטחות השווא שהבטיחו לכם ולהסית אתכם בשנאה זולה. הזכירו להם, כי פילוג ושנאת חינם, לא יביאו למימוש חזון "העיר החופשית" שהבטיחו לכם. מטרתם אחת היא, לשפוך תבערה ולהצית את רעל השנאה היוקדת בהם. הבטיחו לכם? אל תאשימו אותנו.

ועד אז, שבת שלום, עכשיו!

• הכותב הוא סגן עורך העיתון החרדי "משפחה"
  

הפגנת החילונים בשבת. צילום: גיל יוחנן 

ניר פרג: הצד החילוני

בשבת האחרונה נראו המון אנשים עם ניצוץ בעיניים בכיכר ציון. צעירים ומבוגרים, חילוניים, דתיים ומסורתיים. יותר מאלפיים איש ואישה עמדו בכיכר ושאגו את "התקווה", והמראות והקולות איימו לפוצץ את החזה מגאווה. אבל נתחיל מבראשית:

בראשית היה חניון ספרא (ולא קרתא). החניון נפתח בהוראת ראש העירייה ובהמלצת המשטרה. ביום שבת בצהריים, כשאני נח את מנוחת השבת לאחר שבוע ארוך של עבודה, קיבלתי טלפון בהול מאחד מחברי: "תגיע מהר לכיכר ספרא. חרדים מתפרעים מול החניון". הגעתי. כשקוראים לי אני בא.

החוויה בספרא היתה מטלטלת. עמדנו שם מול ההמון החרדי קומץ קטן מאד (פחות מ-20 אנשים) של חילונים ירושלמים. הבאנו דגלים, אלתרנו שלטים, ושרנו שירים.

האלימות שהופעלה נגדינו היתה מזעזעת. יריקות, בקבוקים ואבנים. האלימות המילולית פגעה בנו יותר מכל בקבוק. החרדים האשכנזים האשימו אותי שכציוני אני אחראי לשואה. החרדים הספרדיים צעקו לי לחזור לאירופה, שם כבר יטפלו בי. הם הצביעו על זרועם ושאלו היכן המספר שלי.

חזרנו הביתה המומים. כירושלמי טרי יחסית (5-6 שנים בעיר), לא הכרתי את ההתנהגות הזאת של העדה החרדית. בדרך חזרה העירה דיברנו בנינו והסכמנו שאסור לשתוק, ואסור להתעלם. עוד באותו השבוע התכנס לראשונה "פורום הארגונים למען ירושלים חופשית", או פשוט "הפורום". התחלנו לארגן את ההפגנה הראשונה. חשבנו שיגיעו 300. הגיעו קרוב לאלף. בהפגנה השניה חשבנו שיגיעו 700. הגיעו יותר מ-1500.

כשעמדתי בכיכר וראיתי את ההמון נכנס לכיכר בשירה אדירה לא יכולתי שלא להתרגש. כולנו עמלנו ימים כלילות על ארגון ההפגנה. מתנדבים חרשו את העיר וחלקו פלאיירים. הודעות רצו במייל ובפייסבוק. אנשים טובים נתנו מזמנם, תרמו ציוד, דיברו עם בעלי עסקים, והכינו את השטח. גילוי: להפגנה של אתמול נערכנו בציפיה לאלף איש. הגיעו יותר מ-2500. לפעמים זה כיף לטעות.

להפגנה במוצ"ש הגיעו מכל רחבי העיר: מקרית יובל, מבית הכרם, מארנונה, מארמון הנציב, מנחלאות ורחביה. מהגבעה הצרפתית ומקטמונים. כולם היו בטוחים שהם לבד. שהעיר מתחרדת. שכלום לא יעזור. כולם הסתכלו לצדדים, ראו

 את ההמון, והעלו חיוך על פניהם: עוד לא אבדה התקווה בירושלים. ואנחנו ראינו את החיוכים האלה, והבנו שעשינו טוב. באמצע ההפגנה קרס החשמל. מבדיקה קצרה הבחנו בחבלה במערכת. אין מטאפורה טובה יותר לדיון הציבורי בירושלים: הפגנה שקטה, חוקית ומשמחת, לעומת וונדליזם וחבלה.

החרדים מאשימים את ראש העירייה. "מאז היבחרו", הם טוענים, העיר בוערת. "תראו כמה שקט היה בתקופת לופוליאנסקי". תזכרו, חרדים יקרים, כי לא הוא זה ששורף פחים בשכונות, גורם לנזקים אדירים ומבזה את השבת מדי שבוע. אלו אתם. כבר 24 שנים עבדו באינטל בשבתות- גם בתקופת לופוליאנסקי. למה התעוררתם רק עכשיו? אילו אתם הרוצים להבעיר את העיר בגלל היבחרו של המועמד החילוני. הפסדתם. קבלו את זה.

אני חייב להבהיר - אינני חושב שההפגנה במוצ"ש לבדה תשנה את המציאות הירושלמית. אך אם המגמה הזאת תמשך, ובכל הפגנה יצטרפו עוד ועוד ירושלמים מכל המגזרים ומכל השכונות לצעדה המתמשכת שלנו לעתיד טוב יותר, סובלני יותר וחפשי יותר, אולי בסוף- בסוף נצליח. אנחנו מתחזקים מהפגנה להפגנה. ליותר ויותר ירושלמים נמאס. פשוט נמאס.

• הכותב הוא מראשי פורום 'הארגונים למען ירושלים חופשית והיה ממארגני ההפגנה החילונית במוצ"ש