זהו, החופשה נגמרה. שבועיים חופש? זה הרגיש לי אולי כמו יומיים. אני נמצאת כרגע בדרום אפריקה,
ממש ביום הראשון של מחנה האימונים. זו השנה השנייה ברציפות שאני עושה את מחנה האימונים ביוהנסבורג. עדיין לא החלטנו אם נהיה כאן חודש שלם, או שאולי אשלב בהכנה שלי גם עשרה ימי אימון בישראל. אתם בטח שואלים למה אני לא עושה את כל מחנה האימונים
שלי בישראל, אז יש לזה מספר סיבות. קודם כל, לצערי בישראל אין לי כל כך עם מי להתאמן - יש מעט מאוד שחקנים בישראל (כולם גברים), וגם אלו שברמה המתאימה לא נמצאים כאן לאורך כל התקופה (תחרויות בחו"ל).
חוץ מזה, כשאני נמצאת בדרום אפריקה אני יכולה להתרכז כל כולי בטניס
ובאימונים. בישראל יש משפחה, חברים, תקשורת ועוד. מחנה האימונים גם ככה מאוד קשה ועמוס, לכן משתדלים להתרכז רק באימונים וכשלא מתאמנים נחים.
גם מזג האוויר מגביל במידה מסוימת. בישראל עכשיו זה החורף ואני עלולה
להפסיד ימי אימונים בגלל גשם. בנוסף, האימונים בדרום אפריקה הם בתנאי גובה, ולכן הם קשים יותר בגלל האוויר הדליל, הם מקשים על הנשימה ועל ידי כך משפרים את הכושר הגופני.
ממש לפני שטסתי הפנו את תשומת ליבי לפרויקט מעניין מאוד שלא שמעתי עליו עד היום. מדינת ישראל פתחה בפרויקט שבו ניתן להתקין לוחות סולאריים לייצור חשמל על גגות בתים פרטיים. חברת החשמל מעודדת את העניין ואפילו יותר מכך קונה מהיצרנים הפרטיים חשמל. אמנם כרגע עלויות ההתקנה לא זולות במיוחד, אבל ניתן להחזיר את ההשקעה במלואה תוך כמה שנים. אז איך זה שאין כמעט אנשים ברחבי המדינה שבוחרים להתקין את המערכת?
אפילו במודיעין, עיר חדשה, "עיר עתיד", עיר צעירה שאמורה להיות עם מודעות גבוהה לעניינים מהסוג הזה יש רק שני בתים שמייצרים חשמל פרטי. כנראה שההסברה לקויה, ואולי הסבסוד שאמור להינתן מהמדינה לא מספיק גבוה.
יש לי הרגשה שהמדינה החליטה להרים פרויקט נכון וטוב, אבל שוב החלק הביצועי וההסברתי נכשל.
שבת שלום,
שחר
