ששמעתי את הסיפור, מיהרתי לשבת, לפני שאפול על הפנים: קובי בלול, ההוא שאתם מכירים מתאומי המגדל של הפועל חולון
בעשור הקודם, ועוד מעט תכירו מפעילויות נוספות בעשור הנוכחי, "מבלה" כל יום בחדרי ניתוח, מדובר בניתוחי לב מסובכים, עם תפקיד מחייב ורציני שבו הוא מספק מידע רפואי חשוב למנתחים.
אם נותחתם, לא עלינו, בשנים האחרונות בבית חולים וולפסון
בחולון, או בבית החולים רמב"ם בחיפה, סביר מאוד להניח שכשהייתם רדומים על שולחן הניתוחים, והמנתחים ביצעו לכם מעקפים לזרימה סדירה של הדם ללב, אז בלול ניצב ממש לידכם, וממרומי ה-204 ס"מ שלו הוא דאג לרמת החמצן שלכם במוח.
בלול לא ממש מתלהב לשתף אותנו עם העיסוק הרפואי שלו, מ"צנעת הפרט" הוא אומר ומתחמק, אבל כשסיפרתי לו ששכן נשבע לי שהוא "המנתח הראשי בוולפסון", ובמו אוזניו שמע איך קוראים לו "ד"ר בלול", מסכים קובי לשפוך אור על התעלומה.
"אני מועסק כאחראי על מכשור שנותן אינדיקציה על רמת החמצן במוח בעת שמנתחים לב וחזה", הוא מתחיל לספר. "זהו עיסוק של שנים, אחרי לימודים בארץ ובחוץ לארץ, פיזית אני חייב להיות בזמן הניתוח בחדר, יש לי הסמכה לעדכן את הרופאים, ויכול להיות שבגלל העיסוק הזה, הפרופורציות שלי הן אחרות לגבי החיים. התפיסה שלי היא אחרת. ברור שבמשך השנים הגיעו לשולחן הניתוחים גם אנשים מתחום הכדורסל, אנשים מתחום הספורט, אוהדים שמכירים אותי, והתפלאו לשאול, 'מה אתה דוקטור?' אז לא, אני לא דוקטור, אבל זה העיסוק שלי".
קובי בלול במסדרונות וולפסון (צילום: אבי מועלם)
אז ככה: קובי בלול הוא מאמן קבוצת הילדות של אליצור חולון,
כיתות ז' - ח', הוא גם מאמן את קבוצת הנשים של אליצור בליגה הארצית והציב לעצמו מטרה לעלות אותן לליגה הלאומית, הוא גם מאמן את קבוצת הגברים של אליצור, וגם משחק בקבוצה החולונית. וכל הדברים האלה, והניתוחים ההם, הם בתוספת לעמדת עוזר מאמן לטל נתן בקבוצת הנשים הבכירה ביותר בחולון.
קובי בלול, ותאומו אלי בלול, היו בשנות ה-90 הסמלים הגדולים ביותר של הפועל חולון. הם הגיעו לשערי הנבחרת הלאומית, ונפרדו רק כשקובי הלך למכבי ראשון לציון, ואלי למכבי רמת גן. אחר כך קובי שיחק גם מדן (גליל עליון) ועד אילת (תרתי משמע), ואילו אלי התאהב בעיר הבירה ולבש את הגופייה של מכבי ירושלים ובהמשך את זו של הפועל ירושלים.
מה פתאום נשים, אני שואל את קובי.
"לפני שנתיים צלצל אליי חבר שאימן במחלקת הנערות של אליצור חולון, ואמר לי שמחפשים מאמנים למחלקה, ואם זה מעניין אותי, אז ישמחו מאוד לקבל אותי. אמרתי 'יאללה, נלך על זה'. התחלתי לעבוד באליצור חולון כמאמן ילדות, וכמאמן קבוצה בליגה הארצית. בתחילת השנה בא אליי מנחם וידהורן והציע לי לשמש עוזרו של טל נתן. ברור שהסכמתי, ואחרי שגם טל הסכים, נכנסתי לתפקיד".
הוא בן 36 וחצי, נשוי לשרון, אב לניב בן ה-11 שכבר קולע בקבוצת הקט סל של מכבי ראשון לציון, לעמית בת ה-8 שכבר מתאמנת בחוג לכדורסל בבית הספר, ולמאיה בת ה-3 וחצי שמקבלת יסודות ראשונים.
מה אתה עושה בגברים של אליצור חולון?
"זו קבוצה בליגה ב', שמאוד רוצה לעלות לליגה א'. זו קבוצה שרשום בה מוטי דניאל, אבל בינתיים הוא עוד לא הגיע. אני גם מאמן אותה וגם משחק ובינתיים זה הולך טוב. היו"ר דני עמבר שמשקיע המון למען הקבוצה מרוצה".
אגב, למה לא רואים אותך במשחקי הפועל חולון באולם הפחים?
"אף פעם לא הזמינו אותי למשחק. בעונה שעברה הייתי מעט מאוד".
אלו מטרות הצבת לעצמך בעונה זו?
"מבחינת הבנות של אליצור חולון המטרה נכון לעכשיו היא להתברג בפלייאוף, שזה אומר להיות בין שש הראשונות, ואחר כך אתה יודע, עם האוכל בא התיאבון. אני מאמין שנוכל להתקדם. חוץ מזה אני מאוד רוצה להעלות את הנשים לליגה הלאומית, ועם הגברים לעלות לליגה א'".
קבוצת הנשים אמורה להיראות העונה טוב יותר מאשר לפני שנה, וטוב יותר מאשר לפני שנתיים ושלוש.
"כן, והעובדה שהחתימו את טל נתן למאמן, מסבירה
שמתייחסים לעונה הזו ברצינות גדולה יותר. הביאו לקבוצה את ראשנדה מקנטס שהיא שחקנית שיכולה להשתלב בכל תפקיד על המגרש. שחקנית מאוד קבוצתית. היא לא מאלה שמסתפקות בלעמוד מתחת לסל ולקלוע. היא מוסרת, והיא לוקחת ריבאונדים, והיא קולעת. יש לה גישה מאוד מקצוענית. היא מאוד חרוצה. יש לה אישיות למופת. היא מביאה תוצאות. אני חושב שההבאה שלה היא פגיעה בינגו. גם תמרה ראנסבורג טובה מאוד, אבל היא שונה מראשנדה מתחת לסל. תוסיף גם את אנג'לה טיזדייל, ותבין שיש לנו קבוצה טובה".
ואיך העבודה לצידו של נתן?
"בשיחה הראשונה שהייתה לנו, הסברתי לו שבאתי ללמוד ממנו. ללמוד מאחד שיש לו ניסיון רב. אמרתי לו שכל דבר שיש לו להגיד, אשמח מאוד ללמוד. חשוב היה לי לבוא אליו עם ראש פתוח. אני חושב שהדברים הקטנים האלה עושים את ההבדל בשילוב בין מאמן לעוזרו. העובדה שהוא לא אומר לאף אחד 'העוזר מאמן שלי קובי בלול', אלא מקפיד לומר לכולם 'המאמן שלי קובי', זה בעצם אומר הכל על היחס שלו אליי. אני חושב גם שהוא סומך עליי מאוד, ואני מקבל ממנו יופי של פידבק. בקטע הזה היחס שלו אליי הוא לתפארת. יש לי מורה מצוין".
טוב, להתראות. כן, בטח, רק במגרשים...
